אתה עוד תחזור אליי על ארבע
חלמתי שאשתי מגרשת אותי מהבית ואין לי לאן ללכת. ואני מנסה לחשוב מה, באמת אין לי מקום אחד שאני יכול ללכת אליו?! ואין לי לאן ללכת. ואני פוגש כלב כזה משוטט ואומר בוא נראה לאן הולך הכלב. אולי הכלב הולך לבית המקדש? אבל הכלב רץ ואין לי כוח. ואני חוזר הביתה ובוכה שיתנו לי להיכנס. ופתאום פותח לי את הדלת הכלב. ואני רואה שהוא לבוש בבגדים שלי ומרוב שהם גדולים עליו רואה רק את הזנב מציץ מתוך המכנסיים. ואשתי צועקת לו מאחורה מי זה בשעה כזו, והוא אומר סתם איזה כלב משוטט דופק בדלת ונותן לי בעיטה וטורק. ואני חוזר לרחוב, ומרחרח בזבל, ומשתין על הקיר: זה שלי!
ואני מתחיל לחשוב מה האופציות שלי בתור כלב. להיכנס להר הבית. הר ענק בצורת בית. ואני אפילו לא דופק בדלת אני נכנס מתחתיה. ואני רואה את המטבח איזה כלים משונים כמו מעבדה בכימיה, ניסויים בבני אדם, קשה לראות מלמטה, הארונות הם מצוקים ומפל אדיר מהברז. והמלאכים עושים במטבח כל מיני בניאדם חדשים, מתובלים, מתכונים, אנשים שנולדים עם כל הגמרא בע"פ בתוך הראש, נשים עם יצרים של חיות הקודש, חתול מפונק שהוא גדול הדור ובעצם ישן בתוך הכובע, כובע עם ביצים, שאמא שלהם נטשה אותם, כי הם ביצים שחורות, עכבר שמסתתר בחור בכובע, והוא נכנס והכובע, וכובעים שבולעים בני אדם, מישהו מכניס ראש, הגיעה שעת ההאכלה, ופתאום רואים רק את הכובע, ויוצא ממנו גרעפס, צבא של כובעים כאלה, במקום כומתות, ואפילו כובע לראש הממשלה, ואני חייב להזהיר את ראש הממשלה ושולח לו מכתב, הראש החשוף שלך מהווה מטרה לכובע, תיזהר מכובעים שנופלים מהשמים. ואני רץ מהר מהר לחדר הכי מעניין, חדר השינה. אבל זה לוקח לי ימים, זה רק נראה קרוב, אבל ככל שמתקדמים רק מבינים איזה סדר גודל של הדברים, בלטה אחת. ואני רואה את אלוהים ואשתו, כמו שני לוויתנים, כלומר בעצם רואים רק את הכנפיים שלהם שמוטות מלמטה מחוץ למיטה, אבל הם בטח ענקיים, והמשקפיים הנוראים של המלאכים, כדי לא להסתכל באלוהים ולהתעוור, כמו טלסקופים הפוכים על העיניים, שהקצה שלהם לא מסתיים בעדשה, אלא חד. ולכן הם כל הזמן נופלים, ופוצעים אחד את השני, והמטבח מלא בדם - אבל הדם לבן. הלב שלהם מלא בחלב מחטא העגל? או שאולי זה נייר נוזלי?. ואני אומר לא מעניין אותי לראות את אלוהים, אבל מי זו האישה? יכול להיות שזו מישהי אחרת? היא יפה, היא מכוערת? מה הטעם שלו בבחורות?. ופתאום אני רואה שיוצא מחוץ למיטה זנב. ואני אומר וואלה יש לאן להתקדם, האדם הוא לא האופציה היחידה, יש מלאכים כלבים, יש אלוהים לכלבים, יש תורה לכלבים, יש כלב שקוראים לו משה, ואני פשוט נולדתי לדת הלא נכונה ועכשיו אני רואה את האור. ופתאום האישה של אלוהים מתעוררת, ואני מסתכל רואה - איזה מין- ואני מתעוור.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי