סרטן הנפש
חלמתי שמחר סוגרים את העולם ואני מפחד להישאר בפנים. ואני אומר: לא אכפת לי יום הדין, אני לא מוכן שישפטו אותי. והחתולים שנשארו אומרים: בוא לפחות תעזור לנו, בפרויקט של לבנות מחדש את אלוהים. ואני מתקדם אתם בין ערימות הזבל, וחתול ירמיהו אומר: קודם מחיים את נשמת המת (מה שנשאר לנו ממנו) וגם בונים לה גוף (והוא הרי היה בכל מקום). ואם לא, לפחות נהיה נר נשמה בשבילו. והוא מיילל בין הערימות הבוערות: אם לא, לפחות נשרוף את הארמון על המלך! ונשמעת שאגה, וכל החתולים נמלטים, תציל את עצמך ילד, זה האר"י שאוהב תות! והאריה האדום אומר: אלוהים קם בתחיית המתים, ועכשיו הוא בדרך לגן עדן העליון. ואני צועק: לא!! לא הספקתי לאכול מעץ הדעת. ואני שומע את הרופא אומר לה: המחלה, הם חושבים שאני ישן כשאני חולם, והיא אומרת: הוא לוהט. והוא אומר: יקח זמן למצב להתפתח - אבל הוא ילך וידעך. ואני פוקח עין אחת - ורואה שהם מדברים על הנר. אבל כבר מאוחר מדי. הרופא צועק: הוא התעורר.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי