בחזרה מהחדר השחור
חלמתי שקוראים לי פתאום לרב המרגלים. ואני שואל מה הנושא. והשליח צוחק: קידום. והרב אומר: בוא תיכנס, בזמן האחרון אני שומע עליך הרבה, הרבה יותר מדי. ולא דברים טובים. התחלנו לשים לב למה שאתה עושה. ומלאך שהלשין עליך. אתה לא תנחש איזה. ואני אומר: שמעתי על חדרי העינויים למלאכים, עד שאתם סוחטים מהם סודות. והוא אומר: זה לגמרי לא המקרה. הוא הגיע לכאן שבור, ולא הפסיק לבכות שהוא חייב לגלות. ואני אומר: למה לי להאמין? והוא אומר: למה לי לשקר?. החל ממחר אתה אחראי לתפוס את תלמידי האדמו"ר שנשארו. ואני אומר: ואם לא, תשלחו גם אותי למשימת התאבדות בשמים? והוא אומר: אל תזלזל, הסודות האלה מאוד חשובים. במיוחד אחרי השואה.
ואני חוזר הביתה ואומר לאשתי שאני רוצה שהיא תהיה הגבר ואני האישה. והיא אומרת שהיא רוצה שאני אהיה האישה והיא הגבר. ואנחנו מתחילים להתווכח ולריב. והבת מתחילה לצעוק שהם יהיו ההורים ואנחנו הילדים. ואני אומר לה: את בדיוק כמו אמא שלך. ושתיהן לא מדברות אתי יותר. ואני מנסה לומר להן: קיבלתי קידום, עליתי למעלה! ואשתי אומרת: זה לא שאתה עלית למעלה, אתה נשארת במקום, והשמים וכל המערכות ירדו למטה. והאדמו"ר הגדול שהיה עם שתי רגליים על הקרקע - ירד מתחת לאדמה. והבת אומרת לי: למדנו בכיתה, זה בכל העולם. אלוהים שהיה פעם מעל לטבע - בתקופת הדתית, והפך לטבע - בתקופת החילונית, אז עכשיו הוא ירד מתחת לטבע - בתקופת העתיד, התקופה החרדית. ואני צועק תסתמו אתן לא אמורות לדבר ככה, מה עשיתן כשהייתי אצל האדמו"ר. ואני סותם האוזניים, ושתיהן אומרות: זה לא אנחנו, זה השד שבתוכנו. זה אתה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי