האגף הסגור
חלמתי שהחום עולה לשמיים, ובית האדמו"ר הופך לבית משוגעים. מחלקה א'. איזה יופי, בפעם הראשונה בחיים אני אוכל לדבר עם בנות! מקום אקסטריטוראלי, אקסטריטוריאלי! אני לא אחראי יותר למעשיי, לפי ההלכה! ואני מגלח בתער, ונוטל ידיים, אתה יודע למה? כי אני משוגע! אני לא יודע אם אני נוצרי או יהודי. מה אתה אומר? ואני אומר: ליתיום זה החומר שממנו עושים את הסוללות במוח. ואני שר: אין לי רגע דל, או סקנדל או ריספרדל. ואליהו הנביא אומר: אם אליהו היה חי כיום, הוא שומע קולות, הוא רואה חלומות, איפה הוא היה? פה. אבל אל תספר לצוות. הם חושבים שאני נורמלי. ואני פוגש בריפוי בעיסוק את המתנדבת מגרמניה. ואני אומר לה: תמיד רציתי לומר את זה לגרמני, אבל עכשיו שאני אני יכול לומר. את יודעת שאני צודק ולכן את כאן. והיא שואלת: נראה לך שהמשיח יכתוב ביידיש? ואני אומר: כמו שהזוהר מדבר בארמית, המשיח ידבר גרמנית. ארמית זו השפה של הזוהר, זה כמו שהיו כותבים אותו היום באנגלית. או בעצם בשפה המדעית של פעם - גרמנית. אתה מבין מה אני אומר? והמגביה והגולל תופסים אותי - המגביה מרים אותי מהרגליים, והגולל מסובב לי את הידיים - והם אומרים: באנו לקחת אותך לאגף של האדמו"ר.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי