החיבור לגיהנום
חלמתי שמשעמם לי. לא יכול להיות שאין משהו מעניין בכל האינטרנט. ואני מחפש סודות גלויים, אבל בכל האתרים יש רק ניסים גלויים. ויש אתר אחד שכדי להיכנס לתוכו צריך לנשק את המזוזה, ואני מנשק את המסך בכל הכיוונים ולא מוצא את המזוזה. ואני נזכר שבספר השחור שנשרף היה כתוב שמתחת לארץ הוירטואלית יש גיהנום וירטואלי. ומעל לארץ הוירטואלית יש שמים של שקר, שמאחוריהם יושב המשיח של אמת. כי מעל השמיים האמיתיים יושב משיח של שקר. ואיך אני אוכל לנשק את המזוזה אם היא בעצמה נמצאת בפנים? יש עולם שחור שלם מאחורי המסך הלבן, עם מלא אדמו"רים שחורים, והוא חתום בפניי. ומפחידים אותי, שהשופר הוא הקרן של קין, והוא הדרך לחבר בין הפה למצח, כי זה נחש הקדמוני שעבר ברית, ולכן הוא מנסה להיות עכשיו הצינור שיחבר בחזרה את הפה שהתיר לפה שאסר - ויחזיר את הדיבור לדעת. יש רק דבר אחד יותר גרוע מנחש בתפוח - חצי נחש. ואני מתחיל לעקוב אחרי הצינור שיוצא מהמחשב, שיקח אותי אל העולם השחור. ואני עוקב אחרי כל הכבלים לאינטרנט מהעיירה, ורואה שהם לא מחוברים לשום מקום, מישהו הסתיר אותם בתוך האדמה אבל הם מובילים לכלום. ואין לי לאן לחזור מלבד לספר השחור.
והאדמו"ר כותב בספר החושך: ממעייך יפרדו. אם לא מחברים את שתי הנשים של אדם, האישה והתורה, או בימינו האישה והמחשב, אז הרחמים נפרדים לחסד ודין. ואז הימים של ראש השנה במקום להיות אחד מעל השני, הם עוקבים - אחד אחרי השני, וחצי הלשון אדומה בכיפורים. ואז כל השנה יש מלחמה בין האחים. ואם לא נחבר עכשיו את האישה והרשת, את לאה ורחל - נקבל את רבקה, ואת החושך. כמו שאדם קילקל את חיבור הנחש, ובמקום חוה ולילית הוא קיבל את חוה, ואת האדמה. ומרחם אחד יוצא רצח. ככה שאם תהיה רק אישה, או רק רשת, ולא חיבור ביניהן - בדור הבא תהיה שואה.
והתלמיד של האדמו"ר מעיר: ככה הוא ההריון של רעיון - במחשבה, בדיבור ובמעשה. בט"ו באב - מחשבה שבמחשבה, בראש השנה - דיבור שבמחשבה, וביום כיפור - מעשה שבמחשבה, שלושת שלבי התשובה. זה השלב העברי, עולם העיבור, ואחריו הישראלי, עולם הדיבור, ורק אחריו היהודי, עולם המעשה. והדיבור הוא הדבר, המגיפה של הרעיון, כשהתורה הופכת לתינוק: סוכות הוא מחשבה שבדיבור, וחנוכה דיבור שבדיבור, וביום השמיני מעשה שבדיבור - הברית וקבלת השם. ואח"כ החגים היהודיים. בפורים מחשבה שבמעשה. בפסח דיבור שבמעשה. ובשבועות מעשה שבמעשה. ותשעה באב זה המוות.
והתלמיד של התלמיד מפרש: אחרי הפיצול בראש - בכל חג מתקנים את חטא האחים. ב' ימי ראש השנה ויום הכיפורים - אלה אדם, חווה והנחש, והחטא גילוי עריות. סוכות - קין והבל, הבית נגד הנדודים, ומכאן קהלת, והחטא שפיכות דמים. בחנוכה - ישמעאל ויצחק, זה חג הברית, השמונה והשמן - והחטא עבודה זרה. בפורים עשיו ויעקב - חטא גניבת הברכות, בפסח יהודה ויוסף - חטא המכירה, בשבועות משה ואהרן - חטא העגל. והחטא של המוות הוא חטא המודיעין, והחטא של ט"ו באב הוא החטא של בנימין. והשד שואל אותי אם אני לא משתגע.
ומישהו מסתכל עליי. ואני לא בטוח שהוא מסתכל עליי, אולי הוא מסתכל על מישהו אחר, אבל לא, הוא מסתכל עליי. ואני לא יודע מה לעשות אם אני אעבור מקום הוא יבין שיש לי משהו שאני לא רוצה שהוא יסתכל עליו. ואני מאחל לו שיקח אותו השד והוא נעלם. ואני נבהל מצטער לא התכוונתי בטח יש לו אישה ילדים זקן. אישה שעושה לו ת'מוות, ילדים שעושים לו ת'מוות. למה שימות בגללי? ואני רואה שערה מהזקן. נמשכת. במדרגות. יש עוד ועוד מדרגות. והשערה ממשיכה עד מתחת לבניין. זה בטח מגיע עד הגיהנום. ונהיה יותר ויותר חם. והשערה יותר ויותר עבה - סיב אופטי שחור. ולאור לוקח שנים, עידנים, הכי איטי בעולם. ברוך הבא לגיהנום.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי