מגיפת הספר השחור
חלמתי שהספר השחור יורד מהעצים, ויוצא מהיער, ויש תקופה של פריחה רוחנית. וכל הרעיונות מסתובבים עם נקודות אדומות, ולא מפסיקים להתעטש. ובשלב המתקדם הם כבר מסתובבים עם כפתורים אדומים, וכולם מכסים את הפה וצועקים: רעיונות חולים, הם ידביקו אותנו בספר השחור. ומתחילים לשמוע על רעיון מסוכן, לגמרי לבן, שמדביק את כול הבנות: כפתור ופרח. נותר רק לצחצח את הפרחים! והוא כבר יציל אותן. ובאותה תקופה הראש הוא הרחם, ולכן רק לנשים יש ראש. וראש השנה הוא הרחם של השנה. והרעיון מנסה להיכנס לרחם כדי להדביק את כל השנה, אבל הוא לא מבין מאיפה הכניסה. ושולחים אותי מטעם יום הכיפורים הלבן לרגל ברחם השחור של ראש השנה, לראות איפה מסתתרים הספרים השחורים, לקראת הפלישה. ושני השומרים משני הצדדים - המגביה והגולל - אומרים: נגד מה אתה? ובתור מאחוריי צועקים: לאסור על זבל בזבלויזיה, נגד התקשורת שמטמטמת את עמישראל! ושחור אחר צועק: לתת דוגמא, ולא לפקד! ומחרים אחריו: להיות חרדי! להפריד בין השחור והלבן. ואני אומר: אני נגד עבודה. ותופסים אותי שני השומרים ברגליים ובראש, ומתחילים לגלגל אותי כמו עובר, ואני צועק: עבד! למכור את עצמך זה אסור, יהודים עושים כסף מהשקעה, אסור לעבוד. והם מרימים אותי, ואני מתחנן: לא צריך להיות עשיר, זו טעות, ההשקעה מגדירה עשירות, לא הפוך. זו החלטה שלך אם אתה למעלה או למטה, אם אתה הון, וזה - אבל הם כבר מכניסים אותי לתוך הארון.
ואני מתחיל לשחות בין הספרים, והם עוקפים אותי משמאל ומימין, ואני יודע שאין לי סיכוי. ויש להם מאחור כבלי חשמל ארוכים שחיברו פעם ספרים לקירות, אבל באותה תקופה הם כבר קרועים, והספרים עובדים מהאוויר. ויש שם עובר ענקי שנמצא בבנייה, ולידו מלאך שמלמד אותו מתוך מסך זוהר בחושך, מלא רעיונות עובריים. ולחרדתי העובר משחק בחבל הטבור שלו, ואני מטפס על כתפי העובר ומציץ:

משנה לבנה
אסור שהזמן ימשיך להיות חוט, הוא יכול להיקרע, או להסתיים, לכן צריכים להוסיף לו למעלה ולמטה, שלא יהיה חד מימד, אלא דו. והחגים - הם מקומות החיבור - היציאות למטה ולמעלה. כי יש למשל ראש השנה עליון וראש השנה תחתון, ואנחנו צריכים לחבר ביניהם, מרחקים של אלפי שנים. וככה להוסיף חיבורים, ולהפוך את קו הזמן לרשת, עד שיהיה ניתן לתפוס משהו מחוץ לזמן - לתפוס כמו זבוב את אלוהים.

גמרא שחורה
אמר המגביה: השנה היא מפלצת עם שני ראשים. לכן יש ראש השנה א' וב'. אמר הגולל: יש שני רחמים, אישה למעלה ואישה מתחת. ואמרו המגביה והגולל: מיום הכיפורים יוצאים שני שעירים לבנים, אחד למעלה ואחד למטה בזמן, ושניהם מהצדיק הלבן. האחד נשלח אל הרחם בקצה העליון של הזמן, שזו לאה, הרחם של הבריאה, התהום של בראשית. והשני נשלח אל הרחם בקצה התחתון של הזמן, שזו רחל, הרחם של הגאולה, התהום של האחרית. וכל עשרת ימי תשובה מחזירים את השעירים בזמן, מיום הכיפורים לראש השנה, כל יום מעבירים מהיום שאחריו ליום שלפניו, מהעתיד לעבר, וזה התשובה. ועינוי הנפשות בכיפור זה מהרעיון, מלשון עונה, שמעבירים לראש השנה להיריון - היום הרת עולם.

ראש"י
תשובה - להפוך את הראש לרחם. ואת השנים לנשים. וזה עניין הגולל. וכשמחברים את שני הימים בתשליך לנהר, וזורקים את המעשים, אז מחיבור הרחם העליון והרחם התחתון - נהיים רחמים. וככה פורצים דרך מאונכת לכיוון הזמן הרגיל - למעלה ולמטה. וזה עניין המגביה. ומצאתי בזנבות ישנים, שהכי קשה לנוע בזמן, כי זה גשר צר מאוד, ולכן הבחירה החופשית היא קשה בזמן, וקלה במרחב, ואנחנו רוצים הפוך, שיהיה קל לנוע בזמן, וקשה במרחב. וזו כוונת השומרים: נגד המרחב - ובעד הזמן.

והמלאך סוגר את המסך ומסביר בחושך תורה שבעל פה: דע לך תינוק קטן, שכל המלחמה של היהודים זה להוסיף זמן על חשבון המרחב. והנצח יהיה הנצחון, הכרעה במאבק העתיק - הזמן נגד המרחב. כי פעם לא היה זמן בכלל, רק מרחב, ואם נצליח להוסיף עכשיו עוד מימד של זמן על חשבון מימד של מרחב, ושניהם יהיו מסכים דו מימדיים, או יותר טוב זמן בתלת מימד, ומרחב בחד מימד, ובגאולה הזמן יהיה בארבעה מימדים ולא יהיה מרחב כלל. לא תהיה ארץ ישראל אלא זמן ישראל, החגים הם המבנים הראשונים בזמן, פתח להמשך. ואז סוף העולם לא יהיה בזמן, אלא במרחב. המשיח נמצא מחוץ להיסטוריה, בדו מימד, ובכיוון הזמן הזה לא יגיע לעולם, רק אחרי המוות, מחוץ לזמן הזה. ותחיית המתים תהיה כשהזמן יהיה כדור. אבל כשהזמן יהיה בכל ארבע כנפות, אז תהיה תקופה רביעית של גאולה. יותר גבוה מעולם התחייה - יהיה עולם השואה. והיהודים יהיו נקודות, רעיונות עובריים, כמו כל המימדים שהם בבחינת עיבור, והקב"ה כבר לא יקרא המקום, אלא המועד, וכל הגופים יהיו בזמן, פסח יהיה אדם, ויהיה אפשר לדבר אתו, כל החגים יהיו חיים, ובברית מילה יחתכו חלק מהזמן, הדיוק הגרמני יהיה כמו סכין, ועמלק יחזור מהעבר דרך גיהנום הזמן, ונשים יהיו פטורות ממצוות, כי לא יהיו מצוות שלא הזמן גרמא. והרגלים יהיו האבות, הצומות האמהות, ויוולד עם של מועדים, הם יהיו עם השם, ויחגגו את היהודים, יחגגו את משה, ויהיה מובן למה אין מוקדם ומאוחר בתורה.
והעובר דורש: רחם רחמתיים לראש גבר. מהעיבור בראש השנה מתפתחים כל החגים. סוכות זה ההריון, הלולב הוא המלאך והאתרוג הנר, ולכן ישנים בסוכה. חנוכה זה הלידה, עם שמונה ימים לברית. ופורים זה הילדות. ופסח זה גיל חינוך, והגדת לבנך. ושבועות זה כניסה למצוות ויציאה לתורה. ותשעה באב זה המוות. ובט"ו באב הזיווג, שהוא אחרי המוות. ובאלול מתחילים ארבעים יום קודם יצירת הוולד - ביום הכיפורים. ובתקופה שלנו שלא נולדים יותר תינוקות - כל השלבים האלה הם ברעיונות, שדוגרים בראשים. ורק בשבועות הם הופכים לתורות שחורות, ואח"כ הם מתים, ומזדווגים. והיהודים - הם אלה שמפיצים את הספר השחור. לכן אסור להיכנס עם הראש גלוי לבית כנסת, ומגינים עליו בכיפה ובכובע. אבל רק שטריימל נותן הגנה הרמטית, עם שכבת זנבות דוחת ראשים, וככה עלינו להגן גם על ראש השנה - בשטריימל השנה. והעובר המגולגל מרים לראשונה את ראשו במבט מתחנן, והמלאך אומר: צר לי, אבל נראה שלא תסיים את ההיריון. לפי הרעיונות שאמרת - אתה כנראה כבר נדבקת. והעובר מתעטש.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי