התרת זנבות
חלמתי שהבטחתי לאדמו"ר. ואני מסתובב בתהום. והנה האיש, והוא גרסא צעירה יותר של עצמי, הוא בטח יודע דברים שאני כבר שכחתי. אם הזקן הוא איש העתיד, אז הצעיר הוא איש העבר. והוא גוסס, כי אני כבר נהייתי איש אחר, והוא אומר: אתה כבר הסתובבת כל המוות, גם למוות יש סוף. יגעת ולא מצאת. לכן אל תאמין. ואני אומר: אני זוכר שישבתי אצלו בחדר. קצת התקשתי לדמיין אותו עם אוטו, אבל הוא התחיל לדבר על הנסיעה לכיוונים השונים בארץ: למזרח לשטחים לימי קדם, למרחבים בנגב של אברהם, ולצפון לקברים לתוך הדין, ולמערב לכלכלה החדשה - לממלכת האישה. אתה זוכר? והאיש פותח כדור לבן קטן, ומתברר שהוא דף מקומט. והוא אומר: אתה זוכר? האדמו"ר המכווץ מרוב שנים, ישב שם בחדר החשוך, בתוך הכובע הענק שלו, בכסא השחור האדיר - כמו דף מעוך בספריית קודש ענקית, שישר מחפשים בה בפח, כי יותר מעניין מה מישהו טרח לזרוק ולהעלים, מכל הספרים העתיקים. והאיש מקריא מתוך העיגול הלבן, שמתגלה כתורה מקופלת - חלום נשכח.

קיפול אחד
אחרי שסיים עם כל הצדדים, האדמו"ר אמר: באמצע. עיר הקודש היא דגם מוקטן, ולכן היא עיר מחולקת: ישראל שבין אלוקים לאנשים - בין מזרח למערב, ויעקב שבין לאה ורחל - יהודה בדרום ושומרון בצפון. והקשר בין ירושלים לתל אביב, בין האמצע למערב - זה הצדיק בארץ. כביש מספר 1. והצדיק בירושלים זה הדרך בין הכותל לעיר המערבית, לכן עושים אותה ברגל בלילה. ואפשר גם לנסוע בזמן, אבל לא לעבר, להווה, לעתיד - אלא לנסוע לבוקר, לנסוע לצהריים, לנסוע לערב. ובלילה - האורות כשאני לבד על הכביש, בדרך לרשב"י, איזה חופש - אני טס, לעומת הנפילה בקליפות שבכניסה לפקקים בחזרה. זה ההבדל בין ימינה לשמאלה. ככה הארץ הופכת לגוף.

קיפול שני
אותו סיפור גם בחו"ל. ניתן לתקן את כל העולם בנסיעה - בטיול. זה צדיק העולם, משיח בן יוסף. והתיקון הבא הוא של הכוכבים - בנסיעה לחלל הפנוי. זה צדיק החלל, משיח בן דוד. כמו שהגלות גאלה את חוץ לארץ - עכשיו הגיע הזמן לטפל גם בחוץ לעולם. אסור ליהדות להפקיר את החלל לתרבות יוון. מרוב ששמרנו על היום נרדמנו בשמירה על הלילה, והאלילים השתלטו לנו על השמיים, פתחו לנו תוהו נוראה. כמו לפני הבריאה הקודמת, שהארץ היתה תוהו - עכשיו השמים הם תוהו. במאבק ההיסטורי בין היום והלילה על השמים - הלילה ניצח. השמים שחורים.

קיפול שלישי
מאז שבירת השמים, כבר אין רק שבעה כוכבים, יש עשר ספירות: השמש היא הכתר, חמה ניצוץ חכמה, נוגה חממת בינה, הארץ - כוכב המים - הוא חסד, מאדים גבורה, והכוכב אחריו של הסטרא אחרא נחרב, והפך לאבני שואה, וצדק הוא תפארת, ושבתאי… משם זה עניינים שעוד אין לנו הבנה בהם - והמלכות היא השחור הגדול. ולפי זה - הלבנה היא הדעת. והראש של השנה זה כשהסיבוב של הכתר והסיבוב של הצוואר, הדעת, מסתנכרנים. כשהדעת שחורה זה ראש חודש, חידוש הראש. אבל כשלא רק הלבנה שחורה, אלא האור עצמו הוא חור, והכתר חוזר למקום שהיה לפני נזר הבריאה, אז זה ראש שנה, שינוי הראש. ההמלכה.

קיפול רביעי
הרבה חושבים שחילונים זה מלשון חול, אבל חול היה הרבה לפניהם. מה שחדש בהם זה הכוכבים, חילוני זה מלשון חלל. והעתיד זה שילוב של חילונים וחרדים. לא כמו הד"לים, שלקחו את החלקים הרעים והחיצוניים של שני הצדדים, את הלאומיות מהחילונים ואת הדת מהחרדים. אנחנו ניקח את החלקים הטובים משני הצדדים, את הלב - את החלל מהחילונים ואת החרדה מהחרדים. השחור משני הצדדים. כי לפני שיש ארץ חדשה - צריך תורה חדשה, ולפני שיש תורה חדשה - צריך שמים חדשים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי