מי שמאמין אוכל חמין
חלמתי שטיש אצל האדמו"ר, הרבנית מביאה תרנגול משונה, גדול, אוכלים, טעם מוזר, לא יכול להיות. זה לא נראה כמו תרנגול, אלא כמו דבר אחר. אבל האדמו"ר אוכל, וכל הרבנים, מביאה עוד, שניצלים, פתאום צעקה: זה חזיר! והם מתחילים להקיא ולהקיא, את כל הבטן, ועם זה מקיאים את כל דברי התורה שהם בלעו, כל אחד מקיא, האדמו"ר מקיא:

לערים בלילות, אחרי שהאישה ישנה. הצד האחר הוא הסטרא אחרא, ואת סודותיו אנו שותים. לא רק את גופו של האויב אנו מבקשים. לא רק את נפשו. אלא את רוחו ונשמתו. זהו המקצוע העתיק בעולם. המקצוע של הלילה. אסור לחצות גבולות, אבל מותר לא לראות, אותם בחושך. בשעה זו מתעוררים הסיוטים. בשעה זו עולה מקברו נשמתו של הקדוש ברוך הוא. ומחפשת נחמה. ומחפשת נקמה. ומחפשת אישה. ואנחנו לא ישנים. אלא מאזינים. כותבים ידיעות. ניתוחים שאחרי המוות. שידוכים שאחרי החיים. היגיון של היעלמות. או למות. ספר החושך כותב. דע את האוהב. פרשיות שלמות מוקדשות. לדעת את עץ הדעת. וממנו יצא נחש. וממנו תצא לשון. תצא התורה החדשה. הגיע זמן לישון.

אדון חוליארץ מקיא:
ארבע ארבע ארבע ארבע. חיים במרחב החשאי. ומוות בזמן החשאי. רצח בעולם העליון. ולידה בעולם התחתון. מארבע כנפות השמים: איסוף. מחקר. מ"מ. ב"מ. לארבע כנפות הארץ: אספקה. תמרון. התקפה. הגנה. נחר החזיר הקדוש: עד מתי נזחל על ארבע? העולם עומד של שלוש רגליים. בני אדם הולכים על שתיים. מלאכים ועצים על רגל אחת. ולשמיים אין רגליים. לחש הנחש: אדם זה זיווג של שני מלאכים. זיווג של שני אנשים זה חיה. בישיבה החדשה האותיות הם חרקים. הספרים שוכבים הפוכים בארונות. ובלילות מעופפים כמו עטלפים. שולחנות עם כנפיים! נחר החזיר הקדוש: שולחן שלא אכלו מתחתיו דברי תורה - כמו מזבח הפוך. בואו חברים, בואו נאמר תורה של חזירים.

רב הטבחים מקיא:
קילקול חצות. הוא בא אליכם בחלום. ואתם שוכחים את החלום. הוא בא אליכם מבפנים. ואתם ישנים. חפשו בנרות כבויים. תשאלו פעמיים. אל תאמינו. אנחנו קיימים. ומגייסים. דרושים לנו דרושים. רק מי שידע לאן להגיע - יתקבל. רק מי שידע מתי להגיע - יכנס. רק מי שידע מי - יישפט. המנעול לגיהנום הוא המפתח לגן עדן, ושופט כל הארץ לא יעשה משפט. רק בשמיים היא. עץ הדעת הוא עץ המודיעין. ועץ החיים? מעטים יודעים, אבל גם בתווך החשאי יש חוק. קודם החושך. ואז בכורות. קודם האישה של תורת הסוד, ואז הדור הבא של תורת הסוד. ואת הילד נמכור שיעמיק בבור ואת מצרים ישבור - דור שלא ידע את פרעה.

רב המרגלים מקיא:
כשהעתיד הופך לעבר, המודיעין הופך לדין. הסודות הופכים לחטאים. החוקרים שלנו יודעים. רוצח אלוהינו יושב בשמיים. דמיו צועקים מן האדמה. מתחרים על הנשמה. מי לא שם אליי! מי לאשם אליי! כי כשהסוד מדבר - המודיעין נכשל. וכשהסוד שותק - המודיעין נכשל. לכן - נותן התורה מגמגם. מכניס לפיו גיחלים בוערות. ובחושך עיני החוקרים עיוורות. לעמלק יש אוזניים גדולות. לנו אף ארוך. וכל המלחמה מי ינצח, מי יגלה, מי הרוצח. חוש השמיעה או חוש הריח. אף, אוזן. גרון. חלומות הם פשעים בלי פתרון. השטריימל הפך את הכובע לזקן, ואנחנו נהפוך את הראש. מבחוץ מוח. ומבפנים גולגולת.

אדון הסליחות מקיא:
שיר השירים של השנאה. אנשכנו מנשיכות פיהו, כי רעים דודיך מרעל. מי זאת עולה מן המטבח, צועקת על דודה? כתולעת בתפוח, לשונה ארבה, קולה זבובים, ועוד לא הגענו לעוקץ. מגעיל דודי כחרדי שמן, נוטף זיעה על המקלדת. הבו לנו שועלים, שישכיחו את הכרמים. אשתי כקוגל בין מלפפונים חמוצים, כחזיר בין התרנגולות רעייתי בין הבנות. השבעתי אתכם בצבאים ובשבתאים אם תרדמו ואם תרדימו את השנאה, עד שתמאס. ברח דודי אל החלומות - ואל תחזור.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי