תנועת החמאה
חלמתי שהאדמו"ר החדש מכה את מדינת הטומאה. והוא לא מבין שככה הוא נוגע בה, ונטמא בעצמו. והתלמידים מרכלים: האדמו"ר קורא חדשות, במקום לכתוב עתידות. לא סתם קוראים לו החדש, אפילו המשיגינע היה יותר טוב. והנשים אומרות: לא היה לו חלום אחד מאז ההכתרה. הוא ישן כמו בול עץ. בשביל מה מאכילים אותו אם לא בשביל שיירדם ויתעורר בצעקות. והאמהות אומרות: אם השומר לא חולם, מי ישמור עלינו בלילה, יש לנו ילדים. והילדים שרים: נחירות זה לחזירים. וכולם יודעים למי הכוונה. ורק האדמו"ר שוב מקשקש משהו, על המניעים הדתיים העמוקים מאחורי המחאה, עם ישראל לא סובל חזירים. ועכשיו אפילו אדון חוליארץ הנחש לוחש לכולם מתוך הבור: זו סכנת נפשות, יוסף הצדיק רוצה להפוך למלך מצרים. אין חלומות - אין פתרונות. וחוליארץ נותן אישור למדור שלי להוציא מבצע החוצה, ושולחים אותי אל העולם החיצון לבדוק על מה האדמו"ר מקשקש.
ויש בחוץ הפגנה: עם ישראל שונא חזירים. והנה עובר שם חזיר, והם צועקים: לשחוט אותו! והוא לא מסוגל, לרוץ לברוח, והם אחריו, והוא נחנק מחרחר, והם אחריו, ואני מרחם עליו, ואוסף אותו אליי. והמומחה למכשפים וחוליארץ יושבים אצלי בחדר השינה, ומנסים לדובב את החזיר, מתים מפחד מתגובתו של האדמו"ר החדש, אם הוא יגלה מה הם עושים. כי בזמן שהייתי בחוץ, האדמו"ר החזיר ממרחקים את רב הטבחים ורב המרגלים, והם הכריזו על מוד של מהומת אלוהים, אזעקה שחורה, כל המנגנון נכנס למצב חושך, שהארגון עצמו יחלום, אם האדמו"ר לא יכול. כל הפעילות הואפלה. המפלצת עצמה את העיניים, ואמצעי האיסוף הופנו פנימה. והחזיר שוכב במיטה, ואומר: היהודים בארץ הם גויים. והמומחה אומר: הוא מדבר! והחזיר נוחר: הם לא מבינים את ההבדל בין בשר לבן לבשר אדום. הם לא מבינים את ההבדל התהומי בין כסף לזהב. הם חושבים שכסף זה סוג של זהב. אבל זה לא סתם שהאישה נקנית בכסף, ולא בזהב. כסף זה לא חומר, הוא עבר את כל האבולוציה כמו התורה: מסמל חקוק בגוף, לכתב על נייר, סימן במחשב, מידע רוחני טהור, מנגנון מופשט, שיש בו בטחון מידע, כלומר סוד. ולכן הוא הדרך הנעלה ביותר לקנות אישה, יותר מהסכם בשטר, הרבה יותר מהביאה עצמה. הוא מהות הקידושין, הוא החזיר הקדוש, בניגוד לתכשיט השפל - נזם הזהב. כי כסף זה החומר של הרוח, ואילו היופי שבתכשיט הוא הרוח של החומר, התענוג הנוצץ, יין אישה, זה לא חתונה - זה ג'יפ. ולדעתם אם למישהו יש כסף להם יש פחות, כמו שיש כמות מוגבלת של זהב, ואז העשירים על חשבון העניים, הם לא מבינים שכסף זה רוח, ושלא ניתן לכלוא את הרוח, למשל כסף זה זמן, והכסף הוא הסוד של הקשר שלו לבעליו, ואם לקחת ממנו את הכסף, לכסף אין ערך, כי כסף זה רעיון. והם צועקים ולא יודעים, שהצדק זה צד הדין, והחברה זה צד השמאל, החברתיות זה הסטרא אחרא, והם עדר של בהמות. הכסף הוא לא חומר בכיס של החזיר, גם כשהוא בבנק הוא כבר מושקע במשהו אחר, ששם הוא שוב מושקע בדברים אחרים, וכך הוא זורם ומתפצל כמו נהר, ויש רק התחייבות רוחנית שהוא שלך, אם תרצה. כי במהות - הכסף הוא חירות. בזכותו אתה לא עובד, הוא פודה מעבדות, ולתורה ניתן להגיע רק מתוך עשירות, הוא קונה את החירות הרוחנית. הוא נותן לך את האפשרות. אין לך דבר יותר נעלה מאפשרויות, ואין לך דבר יותר מגונה ממימושן. כמו הכיסופים למשיח, התשוקה, הכסף הוא התגלמות הרצון לכשעצמו, עצם הכיוון. ואילו הזהב הוא המימוש, הנהנתנות. אפילו משהו שאנשים רוצים, כמו אהבה, יותר משהם רוצים הם רוצים שירצו, רק רוצים שירצו, אבל בכלל לא רוצים. לכן כסף יוצר מערכות לומדות ענקיות, ואילו זהב יוצר חנויות לנשים. כי הכסף הוא ההערכה, החיזוק בסינפסות. מכסף עושים תורה, ומזהב - עגל.
ואני מוציא את החזיר מהמיטה, ומלווה אותו הביתה. והנה באים העם המתקהלים, וצועקים לו: כסף! כסף! והחזיר בוכה: אין לי גרוש על הישבן. ואני מחבק אותו, ואומר להם תעזבו אותו, אתם חושבים שהישבן שלו עשוי מכסף? אבל הם לוקחים רק אותו, לא, תשאירו לי אותו, חזיר מדבר! והחזיר מזיל דמעה, חחחו, חחו. והם גוררים אותו משם, נכנסים לו לכיסים, מורידים לו את המכנסיים, ואני מגלה - שהישבן שלו עשוי מזהב. אבל לא אכפת לי. חזיר שלי, שלי, אני אוהב אותך.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי