ראשית צמיחת גאולתנו
חלמתי שיש ישיבה בדרג הבכיר ביותר. והקצין מתלונן שאוף, יש איזה עורב שעף תמיד מעל לראש שלו, לא משנה לאן הוא הולך, ופתאום כולם אומרים גם אתה? גם אתה? ומסתבר שהעורבים עפים מעל כל חברי המטכ"ל, ומי יודע מי עוד. ואומרים: להוריד אותם. אבל באיזו אשמה? מה הם עשו? על איזה איסור העורבים עברו? והוא אומר: אני לא אוהב שיש מעליי עורב, מעל לראש שלי. וצבא העורבים האוטומטיים יוצאים למלחמה נגד המדינה, וחיל האוויר מזנק ומופל. עורבים בתוך המנועים. ועורבים נכנסים לכל הבסיסים, כל הגדרות והגבולות שקופים בשבילם, כל ההגנות קורסות, ויש הוראה לסגור את כל החלונות. ומכנסים ישיבת חירום סודית עם כל דרכי הפעולה - והנה מגלים עורב בישיבת ממשלה. אבל איך הוא הגיע לשם? החלונות אטומים, שחורים, הוא בטח עף מעל הראש כשנכנסו, מי יודע כמה זמן הוא כבר היה שם. ובדור ראשון זה שבב, ששולט בעורבים, בדור השני זה כבר בגנים, ואומרים שהדור השלישי זה חרדים מעופפים, וכבר עובדים על הדור הבא.
ואני פוגש את אדון חוליארץ בתחתית הישיבה, והוא זוהר כמו כוכב שחור: כל יום האדמו"ר מרוויח מיליארדים. פתחתי שורט על המדינה, על כדור הארץ, על היקום כולו! אני משאיל חלק מהמדינה, ומוכר אותה. וככה אני יכול להרוויח אם המדינה נופלת, נגיד היא נעלמת, אז מכרתי אותה היום, כמה שהיא שווה, ובעתיד אני לא אצטרך להחזיר כלום. והוא לוחש לי מעומק המדור הפיננסי, ואני נאלץ להתכופף פנימה כדי לשמוע: תחשוב, כשאתה מרוויח אתה יכול להרוויח אלף אחוזים, אבל כשאתה מפסיד אתה יכול להפסיד מקסימום מאה אחוז. ואני צועק לתוך הבור הפיננסי: אבל בשורט זה הפוך! והוא אומר: לא, כי מה שמייחד אותנו זה שיהודים יכולים להיות מינוס. יכול להיות מינוס יהודי, והוא עדיין יהיה לגמרי יהודי, חרדי, עם מינוס תפילין, ומינוס שטריימל, ומינוס מדינה. אנחנו יכולים להיות גם מתחת לאפס, מתחת לאדמה. רק צריך להיזהר שהמינוס לא ייפגש חלילה בפלוס, ואז יישאר אפס. ואני מממן ככה את כל הפעילות של היחידה. אם אתה עומד על הראש - אתה יכול להגיע לגן עדן בנפילה רוחנית! יצר הרע בעצמו מפתה אותך ללמוד תורה. אתה פשוט צריך להיות מינוס בנאדם. בוא אלינו כאן למטה. תצטרף להצלחה של הכישלון! ביחד נהפוך שואה לגאולה, וגאולה - לשואה. בוא לבור, בוא לבור…
ואני בורח ומבין, שאני חייב לעלות למעלה למעלה, למקום הכי גבוה בישיבה, כי אם לנוצרים יש מגדל פעמונים ולמוסלמים יש מואזין, אני בטוח שהאדמו"ר שלנו המציא משהו מיוחד, איזו אנטנה עתידנית, איזה חיבור ישיר לגן עדן, סולם שמגיע לשמיים, משהו. ואני עולה למעלה ומגלה שם קן. ויושב שם אליהו הזקן. ומתגלה, שהעורבים הם העורבים של אליהו. והוא אומר: למה כשמחכים לדוד, אומרים שלפניו יגיע אליהו? כי מי הוא אחאב? דוד, אח של אבא. ואשתו בגלל שאין לה בעל עושה פסל של בעל. היא אי של זבל, רחוק בים, אי ציפורים. ואני רואה שלעורבים שם למעלה יש בקבוקי חמצן, הם עפים לחלל, ואני שואל: למה? ומקבל תשובה: לחפש את האוכל של אליהו. והוא מתכופף ומסביר, הוא מתנהג כאילו למטה מכבודו להסתיר, אפילו את הדברים השחורים והמסווגים ביותר. והוא אומר: ככל שאתה במעלה גבוהה יותר האוכל שלך רחוק יותר. הדומם מתקיים מעצמו, הצומח ניזון ממה שצמוד אליו, הבהמה כבר צריכה להתרחק יותר כדי לאכול, והאדם צריך להתרחק יותר, ואם זה מזון רוחני - עוד יותר, והמלאכים צריכים לעבור עולמות שלמים כדי לאכול. ואלוהים… אתה לא יכול לדמיין את הרעב! בטן ריקה בגודל היקום, יותר, לא מפסיקה לקרקר, יש רעידות אדמה בגן עדן - רעידות שמים. לפחות אלפיים שנה הוא לא אכל, הוא לא היה יכול יותר. ואם - מה אם הוא לא אכל מאז בריאת העולם, מה אם האוכל שלו נמצא רק בקץ כל הזמנים? והרעב, עור ועצמות, הריח… -והעורבים? -הם היד הארוכה. -אבל מה המטרה? מה אתה רוצה להשיג? מה יוצא לך מכל המלחמה השחורה? ואליהו שותק. ואני תופס לו בכנפיים השחורות וצועק: מה זה נותן לך להביא אותנו עד לתהום של סוף העולם? ואליהו עונה: ההכרעה היא לא צבאית, אלא בתודעה. לא בגוף, אלא בנשמה. כמו שמופיעים בחלום לאנשים אח, אבא, בעלים, נשים, ככה אני רוצה שאנשים יחלמו על אלוהים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי