הכנות ליום הדין
חלמתי שאני רואה את התלמיד של האדמו"ר מת בחלום. ואני חושב: אולי זה סימן מלמעלה. ואומרים לי: לא, אולי זה סימן מלמטה. ואני לא מבין - סימן מלמטה… ואני חופר בספרים הראשונים ימים רבים, ואני מבין שכמו שיש במרחב לא רק קדימה ואחורה, אלא גם למעלה - גן עדן - ולמטה - גיהנום, ככה יש גם בזמן, לא רק קדימה ואחורה, אלא גם למעלה ולמטה. ויש איזשהו זמן מתחת לזמן הזה, וזמן מעליו, ויש איזושהי כניסה לגיהנום של הזמן, איזה חיבור לא מושלם בין סוף לתחילת השנה, שדרכו ניתן להיכנס לחודש ה13, אלול ב'. והימים האלה של ערב ראש השנה, הימים שלפני בריאת האדם, אבל אחרי בריאת העולם - אלה הימים של הסליחות. ואני פוגש שם בתת הזמן, בחודש שלא היה ולא יהיה לעולם, את אדון הסליחות, השונא של אדון חוליארץ. והוא אומר לי: אתה חושב שאלוהים זה בנאדם? אלוהים זה עם. והרגו את כולם. והנה אני נכנס למדור השביעי של גיהנום הזמן, כי אני כנראה חוטא גדול בזמן, ואני מציץ לחדר, שבטח קורים שם דבר אסורים נורא, והנה אני רואה שם את אשתי. ושנינו מפחדים שהשני ישאל מה השני עושה כאן, אז אנחנו מתחילים לריב על האוטובוס. מאז שהתחתנו כל השנים לא הפסדנו אוטובוס. מילא אם היינו מפסידים אחד, אבל אחד לא? משהו לא בסדר!
← הוצאה לחושך
חלום אקראי