סוף עולם הלשון
חלמתי שמתקשרים אליי לעימות במשטרת המחשבה. ואני מבין שזה רציני, שהלשינו עליי. ואני אומר לחוקר: זה שקר, אתם לא יכולים לדעת מה חשבתי, אני אפילו לא יכול לומר מה חשבתי, אז איך אתם יכולים לדבר. וחוקר המחשבה אומר לי בטלפון: אני מקווה שבסוף תצא מרוצה. ואני נכנס לחדר ויש מולי לשון שנכנסת מהמנעול של הדלת מהצד השני, ומגיעה עד השולחן. והחוקר אומר: הלשון הזאת היא באורך של קילומטרים, אני בעצמי לא מורשה לדעת מאיפה היא יוצאת, ואתה רואה רק את הקצה של הקצה. והלשון לא מפסיקה לדבר, ואני לא מתאפק - ומושך בכל הכוח. החוקר מזנק, ברור לי שזה הסוף שלי, אבל מורגשת איזו התרופפות במתח בלשון האינסופית, איזו קריעה רחוקה רחוקה, והלשון עוד מתפתלת כמה פעמים, ולבסוף צונחת שמוטה על הרצפה מתוך החור. והחוקר אומר לך מכאן, ואני מציית לשלטון החוק. ובשבת מתחילות שמועות, כולם מחכים לדרשה של הרב, אבל האדמו"ר החדש לא יוצא מן החדר, הוא לא פותח את הפה, הוא לא מדבר. ובסוף הוא עולה לבמה, וכולם במתח. ואני כבר יודע מה יקרה כשהוא יפתח את הפה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי