שואת השם תמימה
חלמתי שאחרי שנים של חושך והסתר פנים עשיתי טעות. משהו שנתפס אחרת אחרת לגמרי ממה שחשבתי. ושלחו אליי את אדון חוליארץ. והוא פותח לי את החלון, מציץ לי לתוך הספר, ושואל מה אתה לומד. ואני אומר: אני סתם עושה תרגיל בגימטריא בשני נעלמים. אם איש+א=שואה וגם שואה+ד=אישה אזי איש+ה=אישה! ובגימטריא דיפרנציאלית: תיקח אישה, כשהיוד הופכת לוו והאיש שבאישה הופך לשיא - שווה שואה. השואה היא במרחק שתי מוטציות בלבד מהאישה, ולכן צריך להיזהר. והוא אומר: מזה אתה מפחד? חלומות שוא ידברו. ומה זה שוא? שוא זה בעלה של השואה. הזכר. אז אתה מבין את הסכנה לילדים? חייבים שהיא תשאר רווקה זקנה. ואני סוגר את הספר ומבין שמצאתי לי חבר חדש אדון חוליארץ. ואני קורץ לו והוא קורץ לי, שוב ושוב, יותר ויותר תכוף, עד שהמרווחים הופכים לנדירים, והעיניים שלנו נשארות עצומות. ואפילו אשתי בשבת היא כבר לא מדליקה נרות, אלא מכבה את החושך. ואני מבין שכל האורות מלמעלה היו רק העדר של החושך. כל הגילויים הם רק העדר של הסוד. ומגיע היטלר החדש, ימ"ש, שמחליט לעבוד על היהודים: למה אתם בדיכאון ביום השואה? יום שואה שמח! והוא פותח פארק שעשועים נושאי בנושא שואה. פארק מים, בגדי ים, כל הכיתה מתה להיכנס, לוחשים שיש שם נשים בלי בגדי ים ערומות, מפנטזים, ויש משקפיים מיוחדות בשביל לראות. ודוחפים בתורות, מה אתה צוחק? מה אתה מתבייש? גם לך יורידו את בגד הים, אבל יורידו לי את המשקפיים? אני לא אוכל לראות כלום. הדמיון שלהם משתולל. רכבת הרים, רכבת שדים. ושמים לך בכניסה חותמת על הידיים, שלא תוכל להיכנס פעמיים. והשומר בכניסה אומר: פראיירים מתים לא מתחלפים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי