מורה דרך. פורץ נבוכים.
חלמתי שאומרים לו: אם שלחו אותך כנביא זה כבר אבוד, כי הדרך היחידה להימנע מפרדוקס קוסמי היא שאף אזהרה לא תעזור. רק זה נותן את היכולת להתעלם מכל הסימנים. אסור לעתיד לשנות את העבר. ואני רץ אחריו לפני שהוא יחזור עוד יותר לעבר ואומר לו: אני מאמין לך! תן לי תשובה. והוא אומר בוא תהיה הגחזי שלי. ואנחנו נכנסים לעיר החדשה, הוא מכניס את המחשב הלבן שלו בין הרגליים ורוכב עליו, והוא צועק: עוד 40 שנה רוב חרדי במדינה. ואנחנו רואים שזה מקום שבו הבהמות מתכסות בבגדים, והאנשים הולכים עירומים. והוא צועק: השקר הגדול הוא שהחילונים הם דבר חדש, חילונים היו גם בתנך. להפך, אנחנו החרדים דבר חדש, אנחנו העתיד. ויש שם בארץ החדשה חזירים מאוד צנועים שמתלבשים כמו חרדים, ורק האף מציץ החוצה מהצווארון שיוכלו לנשום, וזה מאוד מסוכן כי שמים עליהם כובע והם יכולים להיחנק, ושטריימל זה באמת סכנת נפשות. ולעומת זאת האנשים מתחילים ללכת ברחוב על ארבע, וצריך לקשור אותם שלא יהפכו את גן העדן החדש לשירותים ציבוריים. ובסוף סוגרים את האנשים בבתים ורק החיות מסתובבות חופשיות. והנביא אומר: אני את שלי עשיתי. ואני אומר לו: אתה רוצה שאני אסדר לך איזו שומנית? שככה תוכל לחכות בעליית הגג עד שנראה מה יהיה. כי כבר מסוכן לאנשים להסתובב ברחובות. והוא אומר: בימים שלי הזיווג הוא אחר, כל היצרים כבר אחרים. כל מה שישאר מהגוף זה צורת חשיבה לתפוס. מטאפורות. אני אוכל ספרים. והתאוותן הוא מי שרק נכנס לישיבה וכבר ממלא כרסו בש"ס ופוסקים, מרוקן את כל המדפים. ספר תורה אוכלים רק בשבת, שזה הבשרי שלנו, כי בד"כ ספרים עשויים רק מצמחים. ואצלנו הנשים כ"כ צנועות, שהן מסתובבות עם ראש מלאכותי מעל הראש שלהן, זה מה שהתפתח מהכיסוי ראש, והן מציצות עם העיניים מהכפתורים בחולצה, שלשם זה לא מנומס להסתכל. ואלה שפחות צנועות לובשות ראש בלונדיני למרות שהראש האמיתי שלהן שחור. ורק כשהן בבית הן מוציאות את המכסה ומציצות עם הראש החוצה. והגברים בכלל לא מסתובבים בעולם, יש מקלות שמייצגים אותם והם מפעילים אותם מהבית. אנחנו העתיד, והעולם החדש נחרב מזמן, ואנחנו קוראים לו העולם הישן. אבל הנה עובר כלב ברחוב, ואנחנו מתחבאים שלא יעלה אותנו לניידת. והנביא אומר לי בתוך החור: פעם היו מערות, היום יש רק חור, אחר כך ישאר רק צינור, ובעתיד אנשים יתחבאו בחוט, מה שנקרא קוף מחט. ואני אומר לו: אתה נביא מצויין! והוא אומר לי: אתה לא מבין את תפקיד הנביא, התפקיד שלנו זה לא לשנות את העתיד, ואפילו לא כמו שחשבו פעם - לשנות את העבר. מה שצריך זה לחיות עם הזמן. התפקיד של הנביא העברי העתידי הוא: לזווג בין התורה למשיח, בין העבר לעתיד. גשרים מעל תהומות בהיסטוריה. למשל התקופה שאתה חי בה, שבעים שנה אחרי החורבן של הגלות, אחרי השואה. זה הזמן לשוב. אז קיבלת תשובה או לא קיבלת תשובה? והוא שם את הפה שלו על הפה שלי ומדבר לתוכי: אם עד עכשיו תורה שבעל פה היתה יותר יצירתית מתורה שבכתב, עכשיו תורה שבכתב שהיא יותר יצירתית מתורה שבעל פה. מה שנקרא אצלנו: עוד חזון למועד - כל חג היו מכינים חזון, בכל מועד - חלום. ככה מזווגים לא במרחב - אלא בזמן. חזון גיחזי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי