חלום
חלמתי שאני בקרון של בהמות מלא אנשים. וזו הזדמנות היסטורית חד פעמית. אני יודע מה שאף אחד לא יודע, בזמן אמת, אני היחיד בעולם שמודע, שמודע למשמעות! ובעצם זה טוב שאני לא רק בזמן הנכון אלא גם במקום הנכון - בדרך לאושוויץ. ואני מנסה לדבר עם היהודים בקרון, להסביר, לארגן, אסור, ההיסטוריה לא תסלח לנו, לשרוף את המשרפות, אבל מה זו השפה המשונה הזו? מי זה האידיוט הזה? אידיוטים, אני צורח! ואנחנו כבר מגיעים, ואני חושב שטוב, אני בריא, חזק ושמן, יקחו אותי לזונדר קומנדו, אני זוכר איזה משהו על חימום יתר, פיצוץ בקרמטוריום, נשבית במקביל את כל התאים, כל החבר'ה מהקומנדו. אבל לוקחים אותנו ישירות לתאי הגזים, איפה הסינון שסיפרו לנו, איפה ד"ר מנגלה? ואני חושב שבעצם. מה. גם אם היטלר יפסיד במלחמה, גם אם ההשמדה תעצר היום, הוא כבר ניצח. אין יותר אפשרות להיות יהודי. מליון יותר, מליון פחות - הוא כבר הרג את היהדות - דת ישראל נרצחה! לא, צריך למצוא פתרון רוחני, חייב לחשוב חייב לחשוב אין זמן. ומכניסים אותנו לתא, סוגרים את הדלת, ואני עוצר את הנשימה ומתנפל על הגבישים הכחולים על הרצפה ואוכל אותם כמו חזיר - מהר! - הציקלון יישאר בקיבה ולא יגיע לריאות, ואז נצא מהצד השני ואני אבעיר את המשרפות.
ודוחפים אותי מאחורה בתור בכניסה לגן עדן, מה זה, למה לא שמים יותר עמדות, אין מקום, ואישה אחת צועקת, למה אתה נדחף לתור של פחות מעשר עבירות. מה אתה, כזה צדיק גדול? והמלאך צועד ומסתכל על הטור שלא נגמר ואינספור הרוחות השבורות ורצוצות, ורואה שאני עוד איכשהו בסדר, ומוציא אותי משם. ולוקחים אותי לעבוד בזונדר קומנדו של המלאכים. והוא מצליף בנו יאללה, יש אינסוף עבודה, צריך למיין ערימות ערימות של נפשות, נשמות, הם לא ערוכים לכאלה כמויות, טונות של ילדים, בחיים לא היו כ"כ הרבה ילדים בגן עדן, קופצים על העצים, קוטפים פירות מוגנים, דורכים על הדשא, משפריצים עם הממטרות על הגמרות, משתוללים, איפה האמא שלהם שתשתלט עליהם, מושכים בזקן של הצדיקים, מציקים לאברהם הזקן, קופצים עליו, יצחק העיוור פשוט מסכן. ויותר גרוע מזה - מעולם לא היו כאן כ"כ הרבה פושעים ועמי ארצות, מילא עמי הארצות ששואלים את גדולי הדורות שאלות מפגרות ומורידים את הרמה בישיבה של מעלה מתחת לאפס, אבל כל מיני פושעים פשוט נהנים מהמעמד של קידוש השם ועושים בלגן שלא יאומן. ונפשות רעבות צדות פרות אדומות נדירות ועושות מנגל, אין מספיק מקום בחדר אוכל, והמלאך אומר אין ברירה. והוא נתקל שוב בליכלוך על הרצפה, מחליק על קליפה של עץ הדעת, ומתחיל לצרוח: חזירים יהודים! תעבדו! ואני שואל בשקט שלא ישמע לאן הם לוקחים את כל הנשמות האלו. והבחור שלידי, אני רואה שיש לו אותיות עבריות על היד, הוא לוחש לי: אתה רואה את המבנה הזה שיוצא ממנו עשן לבן? אף אחד לא חוזר משם. ואני חושב: מה, הם הורגים אותם?! הם עוברים לעולם הבא הבא, עוד יותר למעלה, או מה? ורוחי נופלת, ומקללים אותי, ולוקחים אותי מהקומנדו, ויש שם מלאך אחר שאומר: אין ברירה אלא לצרף כל כמה נשמות ביחד ולשלוח אותם למטה. ומכניסים אותי עם עוד איזה עגלון ואישה צרת מוחין. אפילו לא מתאימים לרוח של הבנאדם את הנשמה והנפש שלו, מי ימצא אותן בכל הערמות, אכלתי אותה - תהיה לי נשמה של עגלון ונפש של אישה היסטרית! והעגלון מתחיל להחניף לה בגסות, והאישה צוחקת צחוק אווילי, איכס. ושניהם מסתכלים עליי במבטים עקומים, מחליפים לחישות, קורצים, מצחקקים. ואני כבר רואה מי כאן יסתדרו טוב ביחד. הרוב קובע.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי