תשוקת אלוהים
חלמתי שבעיר העתיקה, אני מקשיב לשיעור על תיאור האל בספר אליהו: חור של אור, שהכל נמשך אליו, עד שהזמן נעצר. צריך היה לשלוח אסטרונאוט, אבל האסטרונאוט לא יחזור. ואני חושב: למה שלא יחזור? הרי בפנים הזמן נע אחורה. ואני מגיע עד לכותל ורואה באור של הלילה ציפורים שעפות וכאילו מתנגשות בקיר וחוזרות, ושוב ושוב חוזרות, ואני שואל את עצמי מה הן בכלל עושות שם, הרי אין להן פה מה לאכול. ואני מדביק את הפנים חזק חזק לקיר של הכותל, רואה רק שחור, ופתאום בתוך החריצים - אני רואה שיש שם חרדים שהולכים בפנים! ואני הולך למנהרה בצד, יש מלא מתפללים שחורים שנדחקים אל הקיר, ופתאום, כשאף אחד לא רואה, אחד קופץ פנימה לתוך ארון הקודש, אל מאחורי הפרוכת - - ונעלם בפנים. ואני נדחף ונדחף עד שאני מצליח להגיע לארון, וקופץ פנימה. ומישהו אומר סיסמא! ואני אומר מה? ואני מחליק פנימה, לתוך בריכה שחורה, וזה שורף, אייי, בחיי זו חומצה, ואני , ו , הידיים שלי נמסות, אני לא רואה שום טביעות אצבעות, אני לא רוצה לראות את הפנים שלי! וכולי שחור כמו דיו, ויש שם מלא כהנים, וכרזות: בונים את בית המקדש השלישי. עבודת המקדש משחררת. לפני העבודה - טהרה. ואני רואה שלטים עם חצים: מקווה. ואני בורח מהתור, נדחק בצד, באבנים, לאיפה שהכותל, אבל מבפנים. ואני רואה בחושך זקן אשמאי מציץ מתוך החרכים - לעזרת הנשים. ואני תופס לו בזקן: אתה לא מתבייש? אבל נראה שהאנשים כאן איבדו את צלם אלוהים, והוא קורץ לי: מה, אתה לא יודע? אתה פה מהיום? חחח... בוא תראה איזה ריגוש זה לראות אישה שמתפללת בכוונה עצומה, איך זה תופס את כולה, אח, לא סתם שיש מחיצה, איך שהיא נמסה! ואיך שהעיניים שלה עצומות, השפתיים שלה נעות, אוי, היא מסמיקה! ואני סוטר לו, והוא מסתכל על היד שלי, ואני מבין שעשיתי טעות. והוא אומר: בוא! אתה חושב שזה באמת מה שעושים פה? בוא תראה מלמטה את המזבח, יש מספיק מקום לכל היהודים. והוא לוקח אותי למטה. ואני רואה את הנורות בחושך, שומע את ההימהום, ואני מבין שאני נמצא בתוך מחשב עצום, הם בונים פה מחשב בגודל של היקום, הם בונים את אלוהים! והוא אומר לי: לא, תסתכל בפנים. ואני רואה פתאום תא גזים ענק.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי