אנוכי מי שאנוכי
חלמתי שהיא חזרה בשאלה. ופתאום קל לאתר אותה ברשת - פריצת דרך מודיעינית. ואני רואה תמונה שלה עם בעלה מאחורה. לא קרה לה שום דבר רע. שתי בנות חמודות. עדיין החברה הכי טובה. מאושרת. אין צדק בעולם? לא יכול, לא מאמין, בא לי לפרוץ לאלוהים! אבל אני לא מבין בזה, מאיפה בכלל מתחילים? אני חייב להיות יוזר, צדיק, כדי שתהיה לי בכלל גישה, ואפשר יהיה להתחיל לנחש סיסמאות. ואני מתערב שמכול הצדיקים הזקנים האלה, שבקושי יודעים ללחוץ על אותיות, יש כמה שהסיסמא שלהם היא רשלנות פלילית, ויש לי אפילו כמה מועמדים. אבל מאיפה בכלל נכנסים? חייבים איפה שהוא להשתיל קוד זדוני, להכניס איזו סתירה שאף אחד לא חשב עליה. ואני מתעטף בטלית, מסתתר בשטריימל, ומתפלל שהתפילה הזו לא תתקבל. מברך שהברכה הזו לא תתקיים. ואלוהים מתחיל להתחמם, המלאכים מנפנפים יותר ויותר מהר בכנפיים, שואגים, ואלוהים נתקע, נכנס ללופ אינסופי. אנוכי אנוכי אנוכי אנוכי. והוא דורש את כל משאבי המערכת, עוד רגע העולם יעלם, השרת קורס. ופתאום התהליך שלו הורג את עצמו. אלוהים התאבד! ואני מסתכל ברשימה של המערכת ורואה שהוא נעלם. אז איך אני עוד כאן? האפשרות היחידה, שמסתבר שאלוהים הוא לא השרת, הוא יוזר! אולי יוזר עם הרשאות של אלוהים, שכותב את הקוד מבפנים, אבל יוזר. ואני מחפש איפה הוא החביא את מלאך המוות, הוא חייב להיות איפה שהוא. ואני מגלה שהשטן מוצפן אינסוף פעמים. מוצפן בתוך מוצפן. דחוס בלי סוף. גם אם אני אשתמש בכל משאבי המערכת כולם - לעולם אני לא אוכל לפתוח אותו אינסוף פעם. אבל חייבת להיות דרך, אם אני רק אמצא את המקום הנכון בזיכרון, שבו כתוב אם היא חיה או מתה. מספיק לשנות ביט אחד מאפס לאחת כדי להרוג אותה. להרוג את האדם היחיד שאהבת.
ואז אני מגלה שמוות הוא לא משתנה בוליאני.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי