חום יהודי
חלמתי שהשטן אומר: שוב כוס התרעלה, ושוב חורבן. ושוב הראש כ"כ קטן. די תגמרי עם זה כבר. הפעם עד הסוף המר - בלי קוביות סוכר. ואני אומר: גלוק-גלוק, ואני נרדם - ומתאהב שוב באשתי.
ואני גבר. תרנגול. ואומרים לי: אתה לא עוזר לאשתך לעשות שבת? ומפשיטים אותי כמו כל חתיכות העוף האחרות, ושמים מעל לפלטה, בסיר לחץ, חום של גיהנום, והסיכוי היחיד לשרוד בחום הזה שעה וחצי עד שיחזרו מבית כנסת - אין סיכוי. ואני כבר מרגיש איך נגמרים לי הנוזלים. ואפילו אם אזיע את הכול אני אתבשל במיץ של עצמי. אולי אני יכול לוותר על הגפיים, עדיף לקטוע אותן ולהציל את הגוף, ולשפוך את הדם על הראש, והדם מהגפיים יקרר, זה נוזל, וככה חסכתי פעמיים - צריך לקרר רק איברים חיוניים. ואני מתחיל לעשות חור אבל הדם חם, רותח, ואני מבין שהסיכוי היחיד הוא להגיע לתקרה, ולנשום מתוך הארובה של פקק הלחץ. ואני קופץ אבל זה כל כך גבוה, אין סיכוי, ואני מנסה לטפס על קירות הסיר אבל מחליק מכל השומן, ימח שמו של האלומיניום, אין שום אחיזה. ואני נואש, מנסה, שורט את קירות הסיר, מיואש על הרצפה, מותש, שוכח לקפץ כל רגע כדי לא להישרף, והבשר נשרף לי בטעות. ואני מבין שהדרך היחידה לטפס היא באמצעות חתיכות בשר שרופות שנדבקות לדפנות, וכל פעם אני מצמיד את חתיכת היד שנשארה, מחכה לכאב הנורא, להשחרה, לריח הרע, עד שזה מספיק חזק - קורע מהדופן את מה שנשאר מהיד השנייה - ועכשיו תורה. וכל הזמן למעלה, למעלה, שואף, נושף, חושב על אשתי, אשתי היפה. מתי היא חוזרת מבית הכנסת?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי