ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו
חלמתי שלוקחים אותי להיות הכלב של אלוהים. ואומרים לי עלית דרגה, מלהיות אלוהים של הכלב. ואני מתבאס, לא יכלו לחכות קצת, דווקא עכשיו כשהכלב שלי מציית לכל הפקודות, אפילו תשב לשולחן ותאכל עם סכין ומזלג, הוא מציית, ותאמר דבר תורה, הוא מציית, ותאמר לי את הסוד שבגללו מת הארי הקדוש. ופתאום לקחו אותי. ומנחמים אותי: טוב הכלב החי מהארי המת. ואני שם על הרצפה, לא מבין מה שהמלאכים מדברים, ואני מדבר אתם, והם אומרים: שוב פעם הוא נובח. ויש לי רעיון, אני מחכה לסעודה, ומכין דבר תורה, שהשם ישמע ויתרשם. ואני מחכה בין המנות ועולה לשולחן ונובח: רק גבר יכול להיות עובד אלוהים באמת! ביחס של נשים לאלוהים תמיד קיים פן של גילוי עריות, ולכן של עבודה זרה! אני רואה שהקורבן נתקע למלאכים בגרון, מבטים, אז אני ניגש מהר לעניין: השאלה הידועה מי עדיף להיות, מה יותר גבוה, עבד השם, או בן של השם, כי יש בחינה בעבד שהוא במדרגה מעל הבן. והנה יש בחינה שהיא זיווג של שניהם, ועליונה עליהם: כלב של השם. ואלוהים מתייחס אליי כלב טוב, כלב טוב. ומורידים אותי לרצפה אל השאריות. ואני משתעמם, משתעמם, ואני רואה את הנשמה של היטלר לפני שהוא ירד לעולם, מנסה להתנפל לנשוך - בביס אחד אני הורג אותה! - אבל אלוהים מושך אותי בחזרה. בהתחלה הוא היה מלטף אותי, לוקח אותי לקבינט. לא הייתי מבין את השיקולים, אבל הייתי ישן לו בין הרגליים. עכשיו אין לו כוח לקחת אותי לטיול. אני פוגש בתולה בגן עדן, והוא אפילו להריח לא נותן. מושך אותי ברצועה. בקיצור, שוכח ממני, לא מוציא אותי לגן עדן, ואני עושה לו פיפי על השטיח לפני כסא הכבוד. ואני שומע שהמלאכים מדברים שמביאים משהו חדש, חתול, אישה, לא, יותר גרוע - חתולה! ואני רואה במקום שלי, מתחת לכסא, את השטן עם השפם. ואני נושך אותה ואלוהים צועק: כלב רע, כלב רע!
ושמים אותי בהסגר. מסתבר שיש כלא בגן עדן. והקירות מלאים בכל מה שכתבו הפושעים לפניי: מכל 10 השבטים העדפתי את הבור עם הנחשים, ומכל 10 האצבעות העדפת - טבעת חלולה אחת. אותי פיתתה לאכול מהתפוח - לא נחש, אלא תולעת. וציפור גן עדן חרטה למעלה במקור: לציפור הנפש יש מוח של ציפור. וחתול אחד שרט: תיזהר, הכרתי אותו בשיעור א', הוא רצה מאוד, ללמוד לאהוב ללמוד לאהוב ללמוד, הוא נפל על הפנטזיה האסורה, לשכב עם החברותא על התורה, ועל מה שקרה, אתו לא מדברים. ואני רואה ששמשון כתב: שועלים עליך, שמשון, על ראשך דגל שחור, ממש צער בעלי נשים. ואיוב כתב: עצים, עצים, עצים, אנחנו אפילו לא נגיע לגיהינום, אנחנו רק נהיה עצים, לתנורים. ולבסוף אני מזהה ברעד כתב יד מוכר: האדמו"ר היה פה! ובבוקר אני מתעורר, ויש בלגן גדול בכלא - בלילה השדים ברחו.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי