סדר העבודה
חלמתי שבבית הכנסת כל מי שאני מסתכל אליו בעצם מדבר עם מישהו אחר, אין אף אחד שמתפלל, ובכל זאת התפילה נשמעת בקולי קולות, מחרישה אוזניים, מאיפה? ופתאום הפסקת חשמל בבית הכנסת. מכת חושך. ומילא, תפילה של חול עוד יודעים בע"פ, שבת בערך, אבל עכשיו ליל כיפור, מי יודע תפילה של כיפור? והרב מגמגם, מנחש, מלא דיבורים בבית הכנסת, צחוקים, בלגן, הרב לא מצליח להשתלט, מתחיל לצעוק, שקט! וצעקות בחזרה: שקט, תגידו לא, תגיד לו! ובתוך הקהל הקדוש, בחסות החשיכה נכנסים גויים, ג'וקים, ערבים, קוזקים, ארמים. ופתאום אני רואה שמישהו בא עם קופת צדקה! ומישהו אחר אומר: ביום כיפור הכי חשוב להשקות את החשמל, לפני הצום, סעודת מפסק. ומישהו אחר אומר: אתם נהנים מהחושך? אסור ליהנות ממלאכה של יהודי. ואיזה ברחש עם טלית מודאג נורא: אם אני נכנס עכשיו עם אש בבית הכנסת, אם תפרוץ עכשיו אש בבית הכנסת - אסור יהיה לכבות. וחנטריש אחד אומר: כל שנה אני מתפלל להיות עשיר ונשאר עני, השנה אני אתפלל להיות עני. וחנטריש שתיים אומר: כל שנה אתם מתפללים לחיות, למה שלא תתפללו פעם אחת שתמותו? וחנטריש שלוש מזמר: אל נורא מחילה, המצא לנו עלילה בשעת המחילה. ואני מבין שכל הברחשים האלה לא הגיעו משום מקום. וברגע שמחפשים לא קשה למצוא את המחילה שלהם. ואני נכנס וזוחל וזוחל, מוציא את הראש - ופתאום אני רואה שאני מתחת לכסא הכבוד! ומהר מכניס את הראש ומקווה שלא ראו אותי. ואני מתחיל להציץ מתוך המחילה ורואה שאני עכבר בכינוס סודי של אלוהים. ואני מחכה לשמוע איזה סודות, מה מדברים, אבל האולם שומם. ואלוהים מזמן את כל הסגל הבכיר של הצדיקים. ומכל הקירות, מהסדקים, מבין לבלטות, יוצאים רמשים, ברחשים, כל התולעים מגופות הצדיקים, זה מה שנשאר, מליונים, ממלאים את כל האולם עד לתקרה. ואלוהים אומר שקט. מגיע אורח חשוב - כל התלמידים לצאת! והוא תופס איזה תולעת שמסתתרת בין האצבעות, והוא אומר: גם אתה, תולעת יעקב! כולם כולל כולם. וכולם נעלמים, ואני רואה שנכנס לשם, לא פחות ולא יותר: היטלר. והם מתחילים לדבר. ואני בטוח שעכשיו אני אשמע סודות עליונים, נוראים, אבל אלוהים מתחיל לדון עם היטלר על כל מיני מינים של כלבים. מין כזה, מין אחר. זה עם אוזניים ארוכות, זה עם זנב קצר, יש כאלה, ויש כאלה. ואני אומר לעצמי: אם רק הייתי יכול להיות ג'וק על הקיר, ולראות מה באמת קורה פה. ופתאום אני ג'וק אמיתי. ואני רואה שיש לידי ג'וק לא אמיתי, והוא חופר בקיר, ומחבר את החור לאיזה צינור שבא מרחוק מאחורה. מישהו מזרים לבונקר גז. ואני רואה בפנים מלא עמלקים עם אוזניים משולשות. מכשירים משונים, כל מיני מתקנים. מלאכים בחלוקים לבנים מסתובבים ורושמים. ואני רואה איזה פרופסור עם סיגריה שמבקש: אש. ואני חושב: אוי לא, הוא יהרוג את כולנו, הכול יתפוצץ. והדוקטור שלידו אומר: מצטער, אני לא מעשן. והפרופסור שואל: אתם מוכנים? מחר אלוהים מגיע במרכבת אש.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי