חמור טרויאני
חלמתי שהרבי מחב"ד נבחר לראש ממשלה ונותן הוראות מהקבר דרך האגרות קודש. ושיטת השילטון פשוטה: מזכיר הממשלה מכניס שאלה, פותחים בעמוד אקראי, איפה שנפתח - ושם נמצאת התשובה. ומתחילה שורה של מבצעים, כמו תורה לחלל עם טיל המצוות, שמחפש סימנים לחיים יהודיים בחלל החיצון, או צוללת המצוות, שמחפשת את עשרת השבטים מהצד השני של המים, ויכולה לשגר תפילין שיפגעו בראש של יהודי ממרחק של מאות ק"מ. וישנם סימנים לפעילות קדחתנית במימד התת קרקעי, תת ארץ ישראל, שמועות על טילים שנשלחים מתחת לקרקע ויכולים להגיע תוך 20 שנה לפרס ומדי, צוללות תת קרקעיות שיכולות להגיע לכל בית, ולהעלים אנשים מתחת לאדמה, מתחמי ענק בעומק האדמה שחסינים מפני מלחמת גוג ומגוג, הנדסת רעידות אדמה, הר הזיתים מתחיל לרעוד בלילות... ומגייסים אותי למערך המ"מ. אף אחד לא מסביר מה זה, אבל ברור שזה מבצעים מיוחדים. ואני מגלה שבתוכו יש מערך נוסף, סודי יותר, מערך הממ"מ. ואני לא מצליח לנחש מה הראשי תיבות. ובפנים יש מערך שאני יכול רק לראות שהוא קיים, מערך המממ"מ. ועמוק מזה אני כבר לא יכול לראות. ואני חופר עמוק ברשת היחידתית, בטוח אני אמצא מחיצה שאיזו פקידה שמה שם בטעות קבצים שאני לא אמור לראות. ואני מגלה שיש שמועות שהאדמו"ר התפקר. ובפיקוד הבכיר רועדים מפחד שהרבי התפקר בקבר, דווקא עכשיו כשמחכים לשעת ה-ש'. אבל איזה פיתויים כבר יכולים להיות לו שם? זה חייב להיות משהו אחר. ואני מגלה יחידה שקופה שנפח הפעילות שלה נסק בשנה האחרונה באלפי אחוזים, בעלות מחרידה, ואני עוקב עוקב עוקב אחריה, ונראה כאילו בלעה אותה האדמה. ואני חופר לתוך החור, אולי יש מסמכים שמרוב פאניקה נשארו מאחור, ופתאום אני מגלה שמ"מ זה מנחם-מנדל.
והקבינט מתכנס להחלטה על מלחמה, ומקבלים תשובה מראש הממשלה שליט"א, כולם במתח עצום, והמזכיר מקריא: העולם הבא איננו גן עדן. שעניין גן העדן הוא נשמות בלי גופים, ולפיכך אין בו לא אכילה ולא שתייה, ודומה ליום כיפורים ארוך. אבל עולם הבא הוא עולם התחייה, שהוא נשמות בגופים (תחיית המתים), ולכן יש בו עניין האכילה, שהגוף הגשמי יהא ניזון מהנשמה, ואוכל את השכינה, כפשוטו ממש: שכינה לבנה 5%, שכינה עם זיתים, שכינה צהובה עם חורים, ולאמיצים: שכינה שחורה. המזכיר מסיים לקרוא את התשובה, וכל הנוכחים מאבדים את הצבע שלהם.
ואני מבין שכל הזמן חיפשתי במקום הלא נכון. כל העקבות מובילות למקום אחד, ששם זה בעצם המוח. ואני נוסע לברוקלין. ואני מגלה שהמשיחיסטים השתלטו על המקום, וכמובן לא מספר את המטרה שלשמה נשלחתי לכאן, אבל הם מהר מאוד מצמידים לי מישהו. והוא מדבר אתי, לומד אתי, עוקב אחריי. ואני שואל אותו: מותר להיכנס לחדר של הרבי? והוא אומר: היה מי שנכנס, אבל בהרגשה שלי זה לא כבוד להציץ לחדר האישי, ולכן אני ואחרים לא נכנסים לשם אף פעם. ואני שואל אותו: אם הרבי הוא המשיח, איפה משיח בן יוסף שהיה צריך להגיע לפני משיח בן דוד? בפעם שעברה משיח בן יוסף הרג את משיח בן דוד בגלל הדבר הזה. והוא רץ להביא לי תשובה מהספר, ואני בורח אל החדר של הרבי מעבר לקיר. ואני רואה בארון שלו אנציקלופדיה לילדים! וקומיקס עם עכבר שהפכו אותו ליהודי עם פאות, ממש איורים אנטישמיים. ואני פותח את הגמרא שלו, ורואה שהיא מקושקשת לגמרי בציורים כמו של ילד. והחידושים שלו על הש"ס בפנים, אף פעם לא הדפיסו אותם! ואני פותח לראות איך המשיח מיישב את המחלוקת בין רש"י לרבינו תם, ורואה את הפיתרון, שאדם צריך שיהיו לו שני ראשים. ויש שם ציור של תאומים סיאמייים. על ראש אחד תפילין של רש"י ועל השני רבינו תם.
ויש שם דלת סגורה מאחורה, ואני פורץ אותה עם הסיכה השחורה מהכיפה השחורה, כמו שלמדנו בקורס, ונכנס לחדר הסודי בספרייה של הרבי. אבל מהר מאוד אני מבין שזה לא ספרי קודש רגילים, יש פה תורה סודית, כאן התורה הסודית של חב"ד. ואני ממהר ומוציא את ספר התניא - ספר של בינונים, לראות מה כתוב שם באמת, ואני רואה מאחוריו בארון: ספר של צדיקים. זה הספר של האדמו"רים עצמם! ואני מיד מדפדף להלכות משיח, ברמב"ם שכותב שכל העיסוקים בענייני המשיח לא מביאין לידי אהבה ולא לידי יראה. ויש שם ציור של יד ימין (אהבה) ויד שמאל (יראה), ובקצוות כתוב קץ הימין וקץ השמאל. ומוסבר שכל העיסוק הזה מוביל לקץ אחר - יש קץ שלישי! והרמב"ם כותב שכל עניינים האלה של המשיח, לא ידעו איך שהם יהיו - עד שהם יהיו. ויש שם הערה קצרה בכתב יד: דהיינו - השיטה להביאן היא שידעו. ומוסבר שם שלפי התניא כולם רשעים, לכן צריך ספר הרשעים. ואני מכניס את היד בפנים ומוציא מאחורי ספר הצדיקים - ספר של רשעים. ואני כבר מבין ומכניס את היד עמוק בפנים, ותופס מחברות מחברות - יומני הרב'ה, היומנים האישיים! שמהם יצא רק חלק זעיר, ומצונזר קשות. ואני מתחיל לקרוא ועולה בלבי חשד מפחיד, לא סתם לא היו להם ילדים, לא סתם הוא האדמו"ר האחרון בשושלת, זה הכול בכוונה, בהוראה, הוא לא... ואני נזכר בסיפור מעלון חב"ד: "הניגון שהציל את המצב". הרבנית היתה חולה אנושה, וכבר הייתה משותקת ברגליים, אבל היא לא רצתה שהרבי ידע. ובשבת היא לא יכלה אפילו לקום מהשולחן להביא את המרק, ואוי ואבוי מה יקרה, עכשיו הרבי יגלה. אבל איזה מזל - הרבי בדיוק עצם את עיניו ושקע בניגון עמוק, והמשרת מיהר והביא את המרק, והרבי לא ידע. ואני ממשש שם עוד דלת מאחורי הגמרות, ופורץ ונכנס לקודש הקודשים. ואני רואה שם פתאום את החב"דניק שהיה צריך לשמור עליי. והוא אומר לי: הרבי רוצה לדבר אתך.
והם לוקחים ומכניסים אותי לתוך הקבר. ואני שוחה בין התולעים, וצועק להן: תעזבו את הרבי, אתן לא מבינות, זה טעות איומה, זה המשיח! תאכלו אותי! והתולעים אומרות לי: להיפך, אנחנו שומרות אותו בחיים. ואני רואה שהאצבעות שלו הן תולעים לבנות ענקיות. שפתיו תולעי דם שמתפתלות ודובבות בקבר. העיניים ג'וקים ענקיים, שתי חיפושיות זבל נוצצות, מתרוצצות כמו בתוך חלום. ואני שואל: מה הרבי חולם? והן אומרות: למה שלא תיכנס עוד לראש שלו ותקרא? ואני רואה שהריקוד של התולעים, הן בעצם אותיות שכל הזמן משתנות, וגם הוא בכל פעם נעשה אותיות, דברי תורה שמתעלים והולכים, ובכל מקום שאני עוקב אחרי התולעים, זה כמו לקרוא את כל המחשבות של כל האיברים, מחשבות של הרגל, מחשבות של הבוהן, רק במצח יש לו אות שלא משתנה, כל פעם מחדש מנסה להיות אות אחרת וחוזרת לעצמה מ מ מ מ, ואני רואה שהיא מנסה להפוך ל-ש וכל פעם התולעת מחליקה ומתפתלת ויוצא ממממממ... ממ... והמוח שלי מתדרדר, האייקיו מתחיל לצנוח. ואני לא יודע אם זה טימטום, או שדווקא היכולת המחשבתית שלי עולה, אבל זו מין עצלות רוחנית, ש... כנראה שגם זו סתם מחשבה מטומטמת, שאני מתעצל לסיים. ואני שואל: ומה אתי? והתולעים מגישות לי מראה שגם היא עשויה מתולעים, ואני רואה שעל המצח שלי זוחלת האות ח. והאוזניים מתארכות. זנב. אף ארוך. ואני מביט במראה חיוור כסיד. והן שואלות: מה אתה רואה? ואני עונה: אי-אה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי