האופציה האיראנית
חלמתי שאני חי ביום שאחרי הפצצה. וארץ ישראל הופכת לגיהנום עלי אדמות, מרוב מוטציות כבר אי אפשר למצוא מניין של בני אדם. ברחוב הולך איש עם זנב, מחבק אישה עם אף חזיר, מאחוריהם כלב עם ראש אדם, ועורב לבן עף בשמים. והכניסה לבית הכנסת חסומה מרוב קבצנים. אחד עם זנב במקום אף מחפש מישהו לעשות אתו החלפות, והוא מקשקש מעל הפה: אם יש לו אף במקום זנב, הוא בוודאי סובל מהריח! ואם יש לו שני אפים - גם אפשר. -ומה הוא יעשה עם אף וזנב? -אז אולי אדוני במקרה לא אוהב את האף שלו? ואני תופס את האף שלי ובורח ממנו. והחזיר הרזה תופס אותי בבגד: אדוני, בבקשה, אוכל. כמה שאני אוכל אני תמיד נשאר רזה. ואני תופס באוזניים נער חמור שמציץ לעזרת המוטציות, שם נמצאים המתפללים שלא יודעים אם הם זכר או נקבה, והחצוף הזה בועט בי ובורח. ובית הכנסת עצמו שורץ באלף אידיאולוגיות הזויות, שונות ומשונות. הרב לקח רשימה של "דברים שאני לא יכול לספר לאף אחד" ותלה אותה על הקיר. יושב לידי תמנון חד זרועי, שאיבד את שבע הזרועות הקודמות בפעילות קבלית עוינת, אחרי שהתעסק בקבלה מעשית, ונפצע ב"תאונת עבודה". נשאר ממנו המינימום התיאורטי להנחת תפילין - יד וראש - רק שאין לו איך להניח אותם. הרבנים גזרו עליו שתיקה, אז הוא חותך את היד האחרונה, וכותב בדם שלו, ומסתבר שזה דיו שחור. אבל מה כ"כ חשוב לו לכתוב? ואני מציץ ורואה שזה סיסמאות, סתם סיסמאות! לא למדינת הלכה - כן למדינת קבלה! ההלכה בקושי יכולה לנהל קהילה, רק הקבלה יכולה לנהל מדינה! ואני שואל אותו: מה קרה לך? מה קרה לכולם עם כל הרעיונות האלה? והוא כותב לי: הרבנים יודעים אבל הם מסתירים. אבל כבר אי אפשר להסתיר את זה: הפצצה הייתה גם פצצה רוחנית! וכל הנשמות נפגעו. נמדדו רמות כאלה של קרינה רוחנית, שאפילו במעמד הר סיני, שהורגות מלאך תוך 5 דקות. תיזהר, הם מנסים להסתיר את זה בכל מחיר. הם מפחדים. תזכור את המקרה שלי. והוא מסיים לכתוב והוא אוכל את זה, ונראה שבתיאבון רב.
ואני חוזר הביתה, סוגר את התריסים, ואשתי שואלת: אם אני אמות אתה תצטער? ואני מחבק אותה, ואני מרגיש שאשתי פתאום בלי זנב. מה, היא עשתה ניתוח מחוץ לחוק? הרבנים אוסרים באיסור חמור, ככה השם ברא אותנו, אחרת יתחיל מחול שדים, יש עונשים קשים, איומים. נכון שאומרים שהם רק רוצים לשמר את מעמד בני האדם. אבל חייבים, זה הבסיס שעליו בנויה החברה. וההלכה נאלצה לתת תשובות, היא מתפתחת לכיוונים מופלאים. הנה, בסוכות האחרון לא ידעתי איך אפשר לצאת ידי חובה עם האתרוג הגדול בעולם, בגודל של אשתי. ומה עם כיסוי ראש לאישה עם ראש של פרה - הרי לפרה יש שערות גם על האף, שלא לדבר על הזנב? והאם יד שיוצאת מהראש חייבת בתפילין? האם תרנגול עם זנב חזיר הוא כשר? זה לא סתם קוריוז. כבר קשה למצוא בשר נורמלי. ואנשים שמעלים גירה, מפריסים פרסה, ושוסעים שסע נמלטים ברחובות מחשש שיאכלו אותם. ויש את הסיפור על הזוג חשוך הילדים שיום אחד אחרי אינספור טיפולים נולדה להם פרה, והם פשוט לא היו מוכנים לקבל, מגיע לה אותו יחס כמו כל ילדה רגילה, ויום אחד בדרך לסמינר היא נעלמה. ויש שאלות שמאיימות לפרק אינספור נישואים, ולא מוצאים פתרון, אנשים כבר מפחדים לדבר עליהן. מי שאשתו הפכה לבהמה עובר על כל שוכב עם בהמה מות יומת?
ובוקר אחד במקלחת אני מגלה שיש לי גידול בנשמה. והגידול יכול להתפשט לשורש הנשמה, ומשם לשורש נשמות עם ישראל, ומשם כבר יכולות להגיע גרורות לכל נשמות ישראל. ואני יודע שלא ייקחו סיכונים, שיש רק דבר אחד שיעשו לי - כרת. והכי כואב לי שאני אפילו לא יכול לספר לאשתי שאני חולה. אשתי תסגיר אותי לרשויות, והם כבר יתנו לי "תרופות". אני מכיר את ה"תרופות" שלהם. ואין לי ברירה אלא לברוח ולשכוח.
והגידול מתפשט, והיא איתו. ואני שומע עליה שמועה, איזו חברה רחוקה של חברה שראתה אותה. ואני יודע שאסור לי להתעניין, ואני מקבל מבט חושד, מה אתה מדבר יותר מדיי עם אשתי, יותר מדיי מתעניין. אם הם רק היו יודעים שאני מסווה את הדבר האחד שאני מתעניין בו באלף שאלות אחרות. ואז יום אחד אני רואה אותה, במקרה. מחשבות של אלפיים שנה על הרגע הזה, מה אני אעשה, מה היא תגיד. והיא מחייכת, היי. היי. טוב אז ביי. ביי. והיא מסתכלת בי מבט אחרון. ואני נורא מנסה לבכות, שתראה, שתראה! - ואני לא מצליח.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי