אור
חלמתי שאני מדליק אור בשבת - והשמים נופלים. וכל המלאכים זרוקים עכשיו ברחובות, הפכו להומלסים, הם כולם נרקומנים של איזה סם רוחני שאין בכלל בארץ, שכנראה בעזרתו החזיקו אותם קצר. וכל המלאכיות זונות. ואני חושב לעצמי איזה מין סוטה ירצה לגעת במלאכית. ואני הולך לראות, וכל הכבישים חסומים מכל מיני עצים שנפלו מגן עדן. ואני רואה שכולם רצים למקום מסויים ורץ אחריהם.
ופתאום אני רואה בצד כלב תלוי ברצועה מאיזה עץ, ולידו תלוי עיוור עם הראש למטה, ואני מזהה את יצחק! מה אתה עושה כאן? והוא צועק לי: איפה אני? בבקשה, תציל את אברהם. -מה קרה לו? -הוא נפל על איזו עגלת תינוקות וניצל, הילד ריכך את הנפילה, ועכשיו האמא המטורפת מצער טסה איתו בעגלה בכל הרחובות ודורשת שהוא יחזיר לה את הבן, והזקן לא יודע את נפשו. ואני שואל: באמת מעניין לאיפה הולכת הנשמה של מי שמת עכשיו? ואני לוקח את כלב הנחייה, ומחליט דווקא ללכת בכיוון ההפוך מאיפה שכולם רצים. ופתאום אני רואה בתוך הזקן שלי פתית שחור, ואני מוחץ אותו ואומר אויש, פרעוש, אבל מהר מאוד מתברר שמתחיל לרדת שלג שחור. ואני שואל את הכלב: אתה בטוח שזה שם? והכלב אומר: יש לי ניסיון בדברים כאלה. אם ככל שאתה מתקדם נגד כיוון הריצה אנשים נהיים יותר ויותר מטורפים - סימן שהם בורחים ממשהו. ואני אומר: יש הסבר אחר. והכלב מתעלם: אני לא מבין מה קרה, שנים אנחנו מתכוננים לרגע הזה, ישנים עם מצנחים, כולם ידעו שהשמים עומדים ליפול - אבל אף אחד לא האמין שזה יקרה בשבת. את כל העצים בגן עדן הפכנו לטילים ולמטוסים - איך זה יכול להיות? והוא מספר לי שבשנה האחרונה, כשכבר היה ברור שהכול הולך להתמוטט, צדיקים התחילו לעשות בחשאי גישושים אצל כל מיני רשעים בגיהנום, לראות אם הם מוכנים לקבל אותם, ויש סיפורים על צדיקים כאלה גדולים שלא היית מאמין, שקיבלו תשובות כאלה מרושעות ויריקות בפרצוף, חהחהחה, עכשיו אתם באים, לא עזר שוחד, כלום. ויום אחד יצחק החליט לשלוח אותו, בלי לספר לאף אחד, אל עשיו. והוא התחיל לרדת במדרגות, ופתאום שככל שיורדים למטה הן נהיות יותר גדולות, ענקיות, הוא קפץ מאחת וכמעט התרסק, ולעלות למעלה אין סיכוי. והוא תקוע שם ימים, כל פעם הוא אומר שהוא יעז, והוא רץ רץ רץ אבל כשהוא מגיע לקצה והתהום מתחתיו הוא משתפן. והנה הוא פוגש את החמור של אברהם. והוא נבהל, גם אתה? והחמור מתחיל לספר לו איזה חתיכות לוהטות יש בגיהנום, האתון של בלעם, אש! גם אתה בטוח שתמצא שם כלבה! אתה יודע, פעם הייתי בקונגרס של חמורי צדיקים, הגיעו מכל התנ"ך, וגם חמורים מודרניים, כולם. רצו לעשות לנו יום עיון - יום עיון לחמורים, כהוקרה על כל העבודה הקשה, תמיד בחשאי מאחורי הקלעים. ואני עומד שם ומחכה כמו חמור כמובן, שומע איך קוראים לבמה, ובטוח שאוטוטו יקראו לי אחרון, לפרס הגדול מכולם, בכל זאת החמור של אברהם, אתה יודע איזה מתח זה היה לחכות לעקידה? ואז אני רואה את הלבן הזה שם, זורח, וכל האתונות מכרכרות סביבו, החמור של המשיח, ואני אומר: מה זה? הוא עוד לא עשה כלום! דקה אחת הוא לא סחב כשאנחנו אכלנו קוצים וירקנו דם מתחת לכל הצדיקים השמנים האלה, עוד לא נטעו בגן עדן את העץ שממנו עשו את הספר... -ספר? והחמור אומר: אופס, נפלט לי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי