כיסוי אליהו
חלמתי שאליהו נפל עליי מהשמיים, פצוע קשה, והוא שם לי יד על פה: אין זמן לשאלות. ולא ברור לי איך הוא ברח, אבל הוא אומר לי: תיגע במסך. בוא, אני רואה שאתה כל כך מפחד, אני אגלה לך למה היה חורבן. אתה יודע מה ההבדל בין לגעת בפסל לבנאדם? שפסל לא מלבישים. זה מה שקרה אחרי שלמה שהפסיקו להיכתב ספרים חדשים, הכול בגלל קהלת, הפסיקו להלביש בתורה את הנשים, נגמרו החידושים, והעם פנה לעבודת אלילים. כל עוד היה תוכן גם המסגרת החזיקה, כל העולם האלילי פחד מאתנו כשכתבנו את התורה, שיר השירים הרתיע אותם כל כך שהיה שלום כל ימי שלמה, ושירת הים הייתה יותר יעילה מצוללת גרעינית. אבל כשמתעסקים רק במסגרת, והופכים אותה לתוכן... ואני אגלה לך שזה הטריק הכי מלוכלך של המסגרת הטמאה - שהיא מתחפשת לתוכן. היא כל הזמן רוצה שיתעסקו בה, שייגעו בה, כל הזמן מחשבת להתמוטט עליך, כאילו היא מעניינת, איכס. ואם נגעת בה, מטוב ועד רע, היא כבר ניצחה. עצם העיסוק ביצר הרע - הוא בעצמו יצר הרע. ולכן תשמע לי שצריך לעזוב את המלחמה הישירה של יצר הטוב ביצר הרע, כמה שהיא מפתה. צריך להתעלות מעל היצרים של עץ הדעת - אל היצרים של עץ החיים. אתה מבין? חייבים להתקדם מעבר ליצר הטוב וליצר הרע, אל הזיווג שלהם - יצר התורה.
בקיצור, אתה שואל אותי איך להתחיל? הוא התחיל מההתחלה, בראשית, אז עכשיו צריך להתחיל מהסוף, באחרית. ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא אומר שאנחנו הולכים לגאולה. זה לא הכיוון לגאולה, אלא לתוהו. ודווקא בגלל זה אני צריך שתתחילו את הספרים האלה, לפחות תתחילו, צריך להכין את השרידים שמהם יהיה אפשר לבנות עולם חדש. הרי גם האותיות של התורה הנוכחית הם יצורים שחיו בעולם קדמון. אתה צריך לדמיין עולם שבו אתה אות, והחיבור שלך עם אחרים הוא מילה, והחיבור הבא הוא פסוק, וכו'. ואז אולי תוכל להתחיל בכלל לתפוס מי הם יהיו, היצורים שקוראים אותך כאות פשוטה, שיכולים לכתוב אותך במקש אחד, שאתה מקש על המקלדת שלהם. ואני שומע נקישות על השירותים על הדלת, ואשתי שואלת: מה אתה כותב שם?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי