בנו בחרת
חלמתי שמעמידים אותי בפני בחירה אכזרית: או שאין אלוהים, או שאין תורה. ואני בוחר בתורה. ובלילה אני שומע בכי נורא מתוך האדמה. ואני עוצם את האוזניים וזה נכנס לי דרך העיניים, ואני עוצם את העיניים אבל העיניים שלי כבר עצומות.
ואני מבין שלפחות את התורה צריך לשמור עכשיו טוב טוב שלא יקרה לה מה שקרה לאלוהים. ואני כותב תוכנית לימודים חשאית ללימוד תורה, כך שלא יוכלו לפגוע בה, עכשיו שאין מי שייגן עליה. ובהתחלה אני חושב שהאבות צריכים להשקיע בבנות יותר מבנים, שלא יצמח לנו עוד דור כזה. אבל יום אחד הילדה מחייכת אליי, ואני מבחין באימה שהילדה יוצאת דומה לאמא שלה, שהיא כמוה. כל ההשקעה ירדה לטמיון. מה חשבת לעצמך, שתוכל לנצח את זה? ובינתיים אשתי כבר לימדה את הבן שלי לקרוא לה אבא.
וסוף סוף נולד לי בן זקונים. ומהתחלה הילד יוצא דופן, נולד בניתוח קיסרי, כמו שרמוז בזוהר על הגאולה, שהנחש של הדוקטורים צריך לפתוח את רחם האיילה. ומה שהכי טוב זה שהאבא מקבל את התינוק והאמא נשארת מורדמת בחדר ניתוח. זו ההזדמנות שלי. ואני לוחש לו כמה דברים על האוזן, ואני יודע שהיום הוא נולד. והתינוק מחזיק אצבע אחת שלי בחמישה אצבעות שלו, ואני מנענע את היד ואומר לו: נעים לעשות אתך עסקים.
אבל לאשתי אין אלוהים. ושבת אחת כשהילד כבר גדל, אנחנו מתארחים עם כל המשפחה. ואשתי משתגעת ומתחילה לצעוק בקולי קולות. והיא צועקת בקולות אימים שההורים שלה ישמעו: המשוגע הזה מלמד את הילד מגיל 0 זוהר, בלילה קורא לו ספר בארמית. ואני מתמלא בזיעה קרה וצועק בקול רם שישמעו: זה לא זוהר זה גמרא, את מתבלבלת, את לא יודעת כלום, מצחיקה. והיא צועקת: אני כן יודעת, זה הזוהר הקדוש. זה כתוב עליו באותיות של זהב. מתחשק לי לרצוח אותה. וכולם מתחילים להסתכל עליי במבטים משונים. ואני מרגיש שמרחיקים ממני את הילד. שולחים אותו לפה. שולחים אותי לשם. ואני מסתכל עליו מתרחק, ואומר: אתה לא תשכח?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי