למינים ולמלשינים
חלמתי שחוקרים אומרים שמשה רבינו היה חתול. ואני אומר לא נכון, בורח ומתנגד, נגד כל העולם. אבל גם בבית ספר מלמדים את הילדים שלי שמשה רבינו היה חתול. מובס, אני בא הביתה, אשתי ישנה ואני מחבק אותה מאחורה: משה רבינו לא היה חתול, הוא היה פרה. והיא עושה לי מווו, ואני עושה לה מייאו. והשטן מקטרג: למה דווקא משה הביא תורה חדשה, ולא אברהם את התורה העתיקה, תורת הטיולים, או התורה העתידנית של יוסף, תורת החלומות? הסוד של נשמת משה - שהוא הראשון שידע לכתוב: כתוב זאת זכרון בספר. האבות היו אנאלפבתים. אברהם ידע כיוונים, אבל לא לספור בהתחלה: אם תוכל לספור. יוסף ידע חשבון ופתרון, אבל לא עד אינסוף: חדל לספור כי אין מספר. אבל משה ידע. בקץ הספירה מגיעה התורה, הספר. בסוף לוח הכפל של ספירת העומר - יש בינה. ועכשיו שהשפה חוזרת לחשבון 0 ו-1 שוב חוזרים אחורה, לתורת יוסף. וכשהשפה תחזור לכיוונים, בלי שמות, נחזור לתורת בראשית - תורת אברהם הקדומה. ואני נרדם בזרועותיה.
ופתאום אני לבוש צבעוני כמו חילוני, ושני חרדים שמנים תופסים אותי ביציאה מהישיבה, ולוקחים אותי אתם, ואני צועק: אתם טועים! אני חרדי כמוכם, אין לי מושג למה אני כאן, זו טעות! אבל בסוף אני מבין שזו דווקא לא טעות, שהם חיכו לי. וכל הזמן יש לי הרגשה שהולכים לטפול עליי שקר נוראי, לא, משהו יותר גרוע משקר. והם מכניסים אותי לבניין מתחת לאדמה, שנראה כמו בניין חקירות. ויש שם מלא כלבים חרדים נובחים, כלומר בגלל שחרדים מפחדים מכלבים אמיתיים יש שם חרדים שמתחזים לכלבים ונובחים. אבל בגלל שהם לא מכירים כלבים הם אפילו לא יודעים איך לנבוח. והחרדי שמחוץ לתא שלי הולך על ארבע, משרבב לי לשון, ונובח: מייאו! ואני אומר לו: לא ככה עושה כלב, האו! והוא משתולל עוד יותר בשרשרת שלו, ותופסים אותי ומכניסים אותי לחדר חקירות שתלויות בו המון רצועות תפילין. והרב מסתכל עליי ואומר: אתה מין.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי