שפן חזיר שפן
חלמתי שיש איזה נוכל, שמגיע לכפר נידח נידח של יהודים, כזה נידח שלא שמעו אפילו שהייתה שואה. והם אומרים לו: דורות עברו מאז שביקר כאן מישהו. אף אחד כבר לא יודע לקרוא. בוא תהיה אתה הרב שלנו ותקרא בתורה. והם מוציאים את הספר שלא יצא מהארון יובלות, ומעלים אותו לתורה. אבל ה"רב" בעצמו לא למד אפילו בחיידר, הוא בכלל לא יודע לקרוא. והוא פותח את הספר הפוך, מכחכח, וקורא בכלל בטעמים של הפטרה: שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֣יר שפ֑ן, שפ֨ן חז֜יר שפ֗ן, שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֥יר שפֽן. והם מרותקים, הזקנות מתייפחות, אשרינו שזכינו לשמוע פעם אחת בחיינו קריאה בתורה, אם רק כבודו יסכים להישאר, ניתן לו את הבחורה הכי יפה בכפר. והוא כל השבוע אוכל וזולל, ובשבת כולם מתאספים והוא קורא להם: שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֣יר שפ֑ן, שפ֨ן חז֜יר שפ֗ן, שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֥יר שפֽן. והם מרוצים עד הגג. וככה הוא גם מלמד את כל הילדים לבר מצווה, והילד עולה לתורה, כולם מתרגשים, והוא קורא: שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֣יר שפ֑ן, שפ֨ן חז֜יר שפ֗ן, שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֥יר שפֽן. וכל הכפר אומר: אשרינו שנהיינו כפר של תלמידי חכמים.
ויום אחד נער אחד מהכפר יוצא למסע לצורך מסחר, ואחרי שנים הוא מגיע סופסוף ליישוב, וכולם מתרגשים לפגוש נוסע מארץ כל כך רחוקה, כולם מתאספים בבית הכנסת בשבת, וכמובן מכבדים אותו בעלייה ראשונה. והוא עולה לתורה ומתחיל לקרוא: שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֣יר שפ֑ן, שפ֨ן חז֜יר שפ֗ן, שפ֣ן חז֙יר שפ֔ן, שפ֭ן חז֥יר שפֽן. וכל בית הכנסת מתחיל להרביץ לו, זה מצחיק אותך, שפן חזיר שפן? והוא צועק שזה כל מה שהרב שלו אמר, שפן חזיר שפן! ומרביצים לו עוד יותר, ככה אתה מלעיז על הרב שלך, שפן חזיר שפן? ושמים אותו במאסר, ושולחים שליח לכפר שיספר איך הוא מלעיז על הרב מחוץ לכפר. והשליח מגיע לכפר, וכולם מכבדים אותו, וכמובן שנותנים לו עלייה ראשונה. והוא מתחיל לקרוא, וכל בית הכנסת מתחיל לצעוק, שפן חזיר שפן! והשקרן החוצפן הזה עוד לא מתבייש ומדבר על הרב, ושמים אותו במאסר.
ואני חושב: מה הבעיה? אני יכול להוכיח להם מהאותיות. הרי מה הסיכוי ש-22 אותיות יצרו את כל ספר בראשית אם זה לא מה שכתוב שם? ואני יוצא למסע, וכעבור עשור או שניים אני מגיע לכפר. ואני מתחיל ללמד אותם לקרוא, וכעבור עשור או שניים הם כבר יודעים. ואני מכנס את כולם לבית הכנסת, זה הרגע לו חיכיתי, פסגת חיי. ואני עולה לתורה, פותח את הספר העתיק מבראשית, ואני רואה שכתוב שם: שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן.
ואני מסתגר בתוך עצמי. אני כבר זקן ומפחד שהכול ילך לאיבוד, ומנסה להעלות על הכתב כל מה שאני זוכר מהתורה המקורית. שברי פסוקים שלא מתחברים, פראפראזות מהזיכרון, פרשיות מעוותות, אבל מה שהכי כואב זה שהכול יוצא הרבה פחות טוב מהמקור. וכבר יש טלוויזיה בכפר, ואני רואה שגם בחו"ל קוראים ככה, שפן חזיר שפן. כל העולם התקדם. אולי אני סתם זקן גלותי. ויום אחד אני מת.
ואלוהים מחליט להטיל מס רוחני. כל רעיון חמישים אחוז ממנו יהיה שייך לאלוהים, במקרה של השראה זה עולה ל-70%, ועל תענוג מוטל מיסוי שערורייתי של 90% - פשוט גנבים. כל תענוג שלך - 90% ממנו הולך לאלוהים! ומהר מאוד מתפתחות תופעות לוואי נרחבות. מעלימים מס. מבריחים. מלשינים. פשע. והמלאך אומר: מה אתם חושבים, שזה לא עולה להפעיל את כוחות הטבע? שזה מעצמו? ובהתחלה בזכות המשאבים החדשים גן עדן שוב חוזר לימים הטובים. המלאכים עפים כמו פרפרים מפרח לפרח, שוב יש תקציב לניסים ונפלאות, ואפילו יורדות כמה נבואות אחרי הבצורת הארוכה. אבל מהר מאוד חלה התדרדרות כוללת בפעילות הרוחנית. שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן, שפן חזיר שפן.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי