שקט!
חלמתי שיש לי חלום נפלא ואשתי מעירה אותי: אתה לא בסדר, אתה לא בסדר, אתה לא בסדר. ואני אומר: בסדר. וחוזר לישון בשקט. ופתאום היא צועקת: תיקח את כל הספרים ה"קדושים" שלך ותצא עכשיו מהבית. מצידי תישן ברחוב. -מה באמצע הלילה. -אני אשבור לך את המחשב. אני יודעת, רק מהמחשב הקדוש שלך אכפת לך. והיא תופסת לי אותו ומחזיקה מחוץ לחלון, ואומרת: אני עוזבת. -שקט השכנים יראו. -אחת, שתיים, אתה יודע שאני מסוגלת. ואני אומר: בסדר! וחוזר לישון בשקט. ופתאום היא אומרת: טרוריסט, רוצח! ומתחילה לזרוק את כל הדברים שלי לפח. את כל התכשיטים שקניתי לה, כל המתנות לפח. ואני קובר את הראש במיטה, ועושה את עצמי ישן. סופסוף קצת שקט. ופתאום היא לוחשת: אני פה לבד, ואתה ישן לך כאילו לא אכפת לך. התמיכה שלך באשתך משהו משהו. הוכחת שאפשר לסמוך עליך. אני שמחה שאני מעניינת אותך, אני מאושרת, אתה אוהב אותי, וכו' וכו' עד שאני נרדם. ופתאום יש קצת שקט, אבל לא יכול להיות, ואני מתעורר מהשקט. ואני רואה שהיא שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות, פה פעור, והיא לא נושמת. ואני מתפקע מצחוק: עוד פעם את עושה את עצמך מתה?
והשטן בא אליי בלילה: בספירה, סוד יצירת המספרים הראשוניים הוא שהם מה שעוד לא למדו לבנות מהמספרים הקודמים, שעוד אין שיטה, לכן הם תמיד לא צפויים. וככה גם בתורה: רעיונות ראשוניים, אותיות בראשיתיות, נשמות ילדים שהם לא צירופים של דורות קודמים, הם תמיד בעולם החושך. בלילה של הלמידה - שם הלידה. כי זה לא שהלילה בנוי מהחומרים של היום, אלא להפך. החלומות הם המספרים הראשוניים, והיום הוא לוח הכפל. ואני אומר: בוא תחזיר את האישה למקומה - אני מוכן אפילו בלי הרדמה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי