התחייה
חלמתי שאני מלאך. ואשתי מתנצלת בפניי על כל הפעמים שהיא אמרה לי שאני רחוק מאוד מלהיות מלאך, ואני מתחיל לטוס בשמים לכל הכיוונים, יוהו! ואני אומר לעצמי: למה לטוס לאן שכולם טסים? בואו נטוס לאיפה שאף אחד לא טס. ואני עף מעולם לעולם, נכנס לכל החורים, ופתאום - אההה - אני נתפס ברשת של עכביש. ואני בא להשתחרר, נראה שאני בקושי קשור, אבל פתאום הפרפרה היפהפייה שלידי צועקת: לא! כמה שתפרפר יותר העכביש הקדוש יבוא יותר מהר. -עכביש קדוש? -כן, בימינו אפילו העכבישים קדושים. אין לך מושג מה קרה כאן, מאז שהגיע המשיח דברי תורה יוצאים מהפה נוזליים ודביקים כמו רוק של עכביש, ואנשים טווים מהם רשתות ציד בפינות הכי שכוחות של השמים, ומפתים חרקים רוחניים, מלאכים שהלכו לאיבוד, או סתם חרדים מעופפים - להיתפס. ואני שואל אותה: אז מה יצור נהדר שכמוך עושה במקום כזה? והפרפרית נאנחת: כולם חושבים שכל כך נפלא להיות פרפר. אבל אני בסה"כ ג'וק עם כנפיים. ומרוב שאנחנו מדברים העכביש הקדוש מגיע, והוא נראה בדיוק כמו חרדי עם 8 ידיים. ואברך המשי הזה מתחיל לעטוף אותי ברשת, ואני צועק: תשמע אל תהרוג אותי. אני יודע המון! והוא ממשיך לעטוף אותי, ואני אומר: אני יודע על אונס בגן עדן! והוא ממשיך לעטוף אותי, ואני אומר: אני יודע על רצח בגן עדן! אבל הוא לא מתרשם. ואני אומר: תשמע אני יכול לספר לך משהו שלא סיפרתי לאף אחד. משהו שאלוהים בעצמו לא יודע. אני אספר לך איפה תוכל לצוד טרף שמן באמת. מקום שאף אחד לא היה שם.
ואני רואה שהעכביש קצת מאט, ואני מתחיל לשפוך במרץ:
כשהייתי מלאך צעיר, כלומר, בקיצור, למדתי את האלף בית, למדתי שאחרי צדיק מגיע קוף, ואחריהם הזנב - רשת. והמורה שלי, היה לי מורה פרטי, אתה מבין, אני לא סתם מלאך! אז אתה מקשיב? המורה הזה התחיל לדבר אתי על הזנב של העולם, איפה שהזנב של הזמן והזנב של המרחב נפגשים, או משהו כזה. ואותי בתור ילד זה הצחיק. אבל את המורה זה לא הצחיק בכלל, והוא אמר: רק הכופרים הכחישו שלעולם יש זנב. בהתחלה טענו שהעולם עגול, אחר כך שהיקום עגול, שהאטום עגול, ובסוף שהכדור עגול. היה אפילו מי שטען שהשטריימל הוא עגול. ואני אומר לך - לא בלי זנב. וככה יצאתי לחפש את הזנב של העולם. בהתחלה הלכתי עוד ועוד אחורה, אבל אז הבנתי שהעולם נברא הפוך, שהוא התחיל מהראש, בראשית, והתחלתי ללכת עוד ועוד קדימה. ובסוף אחרי שנים של היעדרות, אחרי שכמעט חשבו שאני מת, מצאתי. בהתחלה זה נראה כמו סתם עץ, שיוצא מהאדמה. אבל אז אתה מסתכל למעלה למעלה אתה רואה שזה לא נגמר. ובגלל שכל הכיוונים נראים משם אותו דבר, אתה צריך להיזהר מאוד לא ללכת לאיבוד. אם תתחיל ללכת למטה מהזנב אתה יכול להגיע למקומות שאתה לא רוצה להגיע אליהם... והיתה שם מתחת לזנב איזו קרצייה בלונדינית. היום אני די בטוח שהיא היתה סתם קרציה שחורה שצובעת לבלונד, אבל בכל מקרה הקרציה הזו, שיונקת מהדם של העולם, התגרתה בי: בוא נראה אותך גבר מטפס. אתה מפחד ממה שיש למעלה? הנה תראה איך אני בחורה מטפסת. ואני מתחיל לטפס אחריה. ומוזר כמה שזה קל. מהר מאוד הגענו הרבה יותר גבוה משחשבתי. סתם הייתי טיפש מקודם, הנה עוד מעט אנחנו מגיעים למעלה, לקצה, ונראה מה יש שם. ופתאום אני רואה אותם עוד מרחוק כמין רעש בשמים. ואני אומר לעצמי מה זה הזמזום הזה, ואני מנסה להחליק מהר למטה, אבל כבר מאוחר מדי, הם כאן - מלאכים שחורים מסריחים עם אלף עיניים וכנפיים שקופות, אוי לא, מלאכים זבובים! והזנב האדיר הזה מתחיל להצליף, להשתולל, והם עפים סביבו ועושים ממנו צחוק, והוא רק מתעצבן יותר, משתגע, ואני מחזיק בציפורניים חזק חזק אבל זה לא עוזר ואני עף מחוץ לעולם.
אבל העכביש לא מתרשם בכלל מהסיפור, הוא עסוק בתוך המילמולים שלו ועוטף אותי בדברי תורה משעממים, אך עמידים, מכל הכיוונים. והוא נושא אותי אל המחנה שלהם בקרחת יער שנותרה מגן עדן. אחרי החורבן במרומים הניצולים מגן עדן ששרדו ביערות הפכו לחיות אדם. נשמות שאוכלות אחת את השנייה, צדיקים שצדים חיות קודש וחיות קודש שטורפות צדיקים, חבורות מלאכים שהתדרדרו לקניבליזם, ועוד דברים שהשם ישמור. אבל רק אני מגיע ומיד אני נושם לרווחה. חרדים. רבנים. אדמו"רים. שחורים. אולי עם 8 ידיים, אבל שלומי אמוני ישראל. אבל מהר מאוד אני רואה את הסיר הגדול שהכינו בשבילי, את זמירות השבת ששרים מסביב ואת התיפוף הנורא על סירי החמין הענקיים, ואני מתחיל לצעוק. והצדיק אומר: לא כתוב באף מקום שאסור לאכול מלאכים. ואני אומר לו: אבל אסור לאכול בלי לברך, מה מברכים על מלאכים? ואני מתבשל ומתבשל, ונראה לי שהזמן עובר יותר ויותר לאט, והצדיק שמוציא אותי כבר זקן מאוד, לבן כולו ומלא רחמים, ונראה שלא ראיתי אותו יובלות ועידנים. והוא לוקח את המזלג, תוקע לי בעין, ואומר: ברוך מחיה המתים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי