תורה בהמשכים
חלמתי שאני נקלע לצערי לעוד אחת מישיבות התכנון האינסופיות בעולם העליון שלא עושים בהן כלום, מלבד לברוא סוגים חדשים של בורקסים. ואלוהים אומר: אני מדבר. מי שיקשיב, מי שיכתוב, מי שישתתף בכתיבת התורה החדשה - אני מבטיח לו כרטיס הגרלה אל הנצח, שם יושב משה. ואהרן אומר: וכל מי שיתרום, יתרום משפט אחד, מילה אחת לתורה, אני קונה לו על חשבוני כרטיס אל ההוד. נגיד הוא יגיד משהו ומישהו ישמע ויכניס בפנים. או שהוא ימציא משהו שיופיע שם. מי שהמציא את הגמל, אתם חושבים שהוא לא קיבל קרדיט על זה? הגמל מופיע 28 פעמים בתורה! ואברהם רק שומע גמל וגם הוא בא להשתתף בחגיגה: אם הוא יאכיל מישהו שעובד על זה, יגדל אותו, יהיה חבר שלו, יתחתן אתו (מטומטמות אתן שומעות?) - אני מזמין אותו אליי אל החסד. ויצחק מרגיש לא נעים שלא להצטרף למאמץ, ואומר: ומי שיבקר, ישפוט, יסנן, יזרוק את הזבל החוצה - מתכבד לשבת אתנו בדין. ויעקב אומר: ואצלי מי שיאסוף, שיהיה אגרגטור. ויוסף אומר: ואצלי, תסלחו לי, זה סוד מקצועי. מין הדברים שהשתיקה יפה להם. ודוד אומר בחיוך ממזרי: ומי שיקרא, אל תשכחו אותו - יש לי בשבילו גוף חימום מיותר במיטה. והשטן צוחק: אבל מי שיפריע, שיעשה רעש כשמנסים להתרכז, שידכא, שיחטט באף - אני מבטיח לו פסנתר על הראש, וכרטיס ישיר לסטרא אחרא. ואני שומע אותו ולא יודע מה לעשות - אני מרגיש שאחת האותיות שהם מחפשים תקועה בתוך האף שלי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי