חזירים עטרה לישנה
חלמתי שאני חי בעתיד לבוא, בעולם שכולו ארוך, עולם שכולו שבת. וכל ישראל אוכלים פרות רוחניים, פלאפל רוחני, ומתקיימים ממאגרי ענק של הלוויתן ושור הבר, הדינוזאורים שברוב נדיבותם הקריבו את גופם, כדי שיהיה לנו גז שקוף לחילונים ונפט שחור לחרדים, ולא יצטרכו לעבוד. והסוף די ידוע מראש, כל העולם מדבר כבר שנים שצריך לבשל יהודים בתנור שנים בהכנה לשבת הגדול. ימי החול נהיים יותר ויותר נדירים, ופתאום כל יום שבת.
ודווקא באותה שבת אינסופית אני נתקע אצל החותנת. ואין לאן לברוח, אסור להתרחק בשבת מהיישוב מעבר לאלפיים אמה. והאפשרות שבעתיד הרחוק, אפילו בעוד אלפי שנים, יבנו עד לכאן לא קיימת - כי אסור לבנות בשבת. והחותנת דווקא מרוצה מאוד. והדבר הכי גרוע בה שהיא מזכירה לי את אשתי. והיא לא מבינה למה אני שונא אותה, הרי היא לא עשתה לי כלום. ואני מסתכל על לבן הארמי וחושב: חיים שלמים, חיים שלמים. ולאשתי אין טיפת סבלנות, היא כל הזמן מתלוננת: איזו שבת ארוכה שתצא לי הנשמה. והיא כל הזמן חייבת שכל הדברים שלנו יהיו במזוודות למטה, שברגע ששבת תצא יהיה אפשר לצאת. ואני אומר לה: די עם זה, זה הכנה מקודש לחול! והיא אומרת לי: אבל לא יהיה עוד חול. לא הבנת? לא יהיה עוד יום ראשון! וכבר קוראים לנו לעוד ארוחה. והמשפחה שלה הם שמנים ענקיים, הם אפילו לא חזירים, הם פשוט אוכלים כמו בצבא: החותנת בראש השולחן ועושה טרור לכולם, יושבים שעות בארוחות אינסופיות ואסור לקום לרגע, העולם יתמוטט, והיא צועקת: אחד שתיים שלוש אכול, אחד שתיים שלוש אכול.
וסופסוף נגמרת הארוחה, ואני הולך לנוח קצת לפני הארוחה הבאה, ועכשיו אשתי באה: התחתנתי עם חזיר. אתה מבייש אותי לפני המשפחה שלי, אני מתביישת בך בכל מקום שאתה הולך. -זה שאת מחטטת באף עם סכין ומזלג לא הופך את זה למנומס. עוד מעט אני אמצא סכין ומזלג בשירותים! חוץ מזה אני אגלה לך סוד. שתדעי לך שיש הרבה חסידים, אפילו רבנים גדולים, שאוכלים בבית חזיר. -מה פתאום. -את תמימה את, את תמימה. -אתה חזיר. -ביהדות, אסור לאכול חזיר, אבל מותר להיות חזיר. אי אפשר לאסור להיות חזיר. אם ה' ברא אותך חזיר? יותר מזה, החידוש הגדול של היהדות היה שהיא גילתה שלא צריך לאכול חזיר כדי לאכול כמו חזיר, כלומר להיות חזיר. והיא מתחילה לבכות: חזיר, התחתנתי עם חזיר. והבן הקטן, שכבר נהיה גדול מאוד, הוא בוודאי התינוק השמן בעולם, אני לא מבין איך העור הוורוד שלו לא מתפוצץ, הוא כבר מזמן הפך לכדור. ובכן, התינוק הזה מרשה לעצמו פתאום להתערב:
אתם חושבים שאסור לאכול חזיר? נכון שכתוב בכל הספרים שאין שום דרך להעלות ניצוצות שנפלו בתוך חזיר, כי הוא בשלושת הקליפות הטמאות שאין מהם חזרה, ולכן אין לו היתר לעולם, גם לא אחרי שחיטה כשרה. אבל בואו אני אגלה לכם פטנט איך ניתן לאכול חזיר - ולתקן אותו. -איך? -בשואה אפשר היה לתקן חזירים - כי הכול היה פיקוח נפש! יש תקופות כאלה, של השמדה ושל פיקוח נפש, שבהן יש פריצה בכל העולמות, וניתן לתקן חזירים, מצווה לאכול חזיר. החזיר הקדוש! במחנות אמא שמרה לנו אותו כל השבוע שיהיה בשר לשולחן שבת. אתה יודע מה מברכים על שניצל חזיר? ואני נחנק: אתה? היית במחנות? עם אמא? ואני מסתכל על אשתי: יש משהו שלא סיפרת לי? והיא אומרת: אני לא יודעת על איזו שואה הוא מדבר! ואני מתרגז: תתבייש לך, יש רק שני דברים שאסור לצחוק עליהם בעולם. אוכל ושניצל. נמשיך את זה מיד אחרי האוכל ועכשיו בוא, יש עוד ארוחה, אני כבר שומע את הצעקות מלמטה.
והבן אומר על השולחן דבר תורה: יהודי אוכל לא מתוך תאווה או אהבה, הוא שואף להגיע לאכילה טהורה, שהוא כבר לא יכול יותר, והוא עוד ממשיך, אין טיפת מקום, והוא עוד, ממשיך. אכילה לשם אכילה, במסירות נפש. ואז זו האכילה הגבוהה ביותר, ללא הנאות זרות, כמו שאלוהים אוכל את הקורבנות, כל יום, תמיד אותו דבר, למרות שהוא כבר מלא, למרות שכבר נמאס נמאס. כי יהודי אוכל עם העיניים, אכילה זה דבר רוחני, זה לא הנפש הבהמית שאוכלת, זה... תגידו, יש עוד שניצל? ואני רואה שהוא כבר מלא לגמרי, שכל ביס קשה לו כקריעת ים סוף, הצלחת שלפניו כמעט ריקה, נשארה בה רק חתיכונת קטנה. ואני רואה שהוא עומד להתפוצץ ואומר לו: תיזהר. ואמא שלו מתחננת אליו שלא ייגע בזה. אבל הוא חייב לאכול הכול עד הגרגיר אחרון. והוורידים יוצאים, הצוואר, משפריץ דם כל השולחן, ומהגרון שלו מתפרץ לשם יחוד קודשא - למות על קידוש השם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי