אין לה מנחם
חלמתי שאני מרמה את אשתי בעזרת הילד, ואני אומר לו כשהוא נולד: אל תספר לה שאתה המשיח. אתה תהיה המשיח, אם רק לא תספר לה. וכשאשתי לא שומעת אני קורא לו: משיח חמוד שלי. ואני מנסה ללמד אותו את שם מ"ב אותיות, שזו תהיה המילה הראשונה שלו: אבג... וכל בוקר הוא נותן לי במתנה קקי טרי על הבוקר, ואני נזכר בדברי חז"ל שמשיח "מריח" ודן, ואני מתרגש. הנה, הנבואה מתגשמת. ואני מחביא את החיתולים בארון הספרים שאשתי לא תראה, הרי הקקי של המשיח בוודאי יותר קדוש מדברי התורה שלי, יש בו בטח סודות עליונים, שהתחתונים עוד לא יכולים לקבל, ולכן שומרים אותו בטיטולים, בעתיד זה עוד יהיה בושם מיוחד, שכיום אנחנו עוד לא מוכנים לרוחניות שלו, ולכן זה מריח לנו כמו קקי. ואני גם מבין היטב שאין משיח ללא חמור. אז אני עושה דיאטת עשבים ומתאמן בלעשות גללים של חמור, גונב את העגילים הענקיים של אשתי כדי להאריך אוזניים, מתאמן בנעירות מול המראה, ובכלל נהיה מטומטם באופן כללי. ואני שואל אותו: מה עושה חמור? אי אה. מה עושה משיח? והוא פורץ בבכי. איזו נשמה, איזה מלאך, שרף עליון!
ואשתי עושה הכול כדי לדכא אותי. היא חוזרת מטיפת חלב ומבשרת לי ביובש: כל הגמרא שלימדתי אותו - והיקף הראש שלו עלה רק בסנטימטר אחד. גרוע מזה, היא מנסה להרעיל את המשיח עם כל מיני ספרי ילדים של כופרים וגויים. ואני מחכה שהיא תלך, ואת כל החיות הטמאות אני הופך לחיות טהורות, ומדביר מהבית שרצים כמו מיקי מאוס. את פו הדוב אני הופך לפו העוף, את קופיקו לצדיקו, את מיץ פטל למיץ ענבים לקידוש ולהבדלה, שלגייה ושבעת הגמדים הופכת לשכינה ושבעת החרדים, ואת הקוסם מארץ עוץ אני הופך פשוט לאיוב. ואני לא מוותר לאשתי: משלי שועלים הם עכשיו משלי שטריימלים, כיפה אדומה היא כיפה שחורה, והזאב הרע הוא שטריימל, שבנות ילמדו לא לחשוק בשטריימל. והכי אני גאה בעיבוד שלי למעשה בחמישה בלונים, שנקרא עכשיו מעשה בחמישה רבנים, אחרי שהוספתי לבלונים שטריימל, פאות וזקן. אנא בצלאל אל תצטער, נביא לך אדמו"ר אחר. לא נורא אהרון, זה סופו של כל גאון. ואני מרגיש איך הילד חווה התעלות כל פעם בסוף כשהגאון האדום עולה לשמים.
ולכל מקום אני לוקח את הילד כמו חמור במנשא על הגב. ואשתי אומרת: תן לו ללכת בעצמו, תן לו לזחול. -מה? אשתי מנסה להפוך את הילד לנחש! ואשתי שכבר יודעת קצת עם מי יש לה עסק אומרת לי: כן, כי נחש זה בגימטריא משיח. ואני בהלם. מאיפה היא יודעת? מה, כבר מרגישים עליו? או שכוחות הסטרא אחרא שוב מנסים להחמיץ את הגאולה? השטן! מי סיפר לה? ואני אוכל את עצמי כל אחר הצהריים: או ש... או ש... ואני מסתכל חסר אונים איך היא עושה איתו את כל השטויות שלה של תינוקים, והם צוחקים צוחקים צוחקים. שייהנו, זו הפעם האחרונה שלהם. ואני בוכה באמצע הלילה ומעיר אותו, והוא בא אליי למיטה. ובשקט מוחלט, אני לוקח אותו על הגב לראש ההר, לחושך המוחלט, ושואל: אתה סיפרת לאמא?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי