פתרון ענן
חלמתי שהאדמו"ר הוא אבא שלי. ואני שואל: איזה מבין הבנים שלך אני? זה שהתפגר? זה המפגר? או זה שהציץ ונפגע? והוא אומר: אתה טועה, היו לי ארבעה בנים. ואני מתחיל להתחלחל למחשבה שהבת שלא יצאה מהבית היא בעצם בן. אבל המשב"ק כבר בא לקחת אותי לגן, ואני כל כך גאה שיש לו אוזנייה וביפר, הילדים בגן אומרים שהמלאכים בעצמם שולחים לו עידכונים. והאדמו"ר עיצב את גן הילדים כמו גן עדן. רק שכמו תמיד אצלו, הרעיון יותר מוצלח מהביצוע. הוא פתח ארבעה צינורות גינה שהיו אמורים להיות נהרות אבל מילאו את כל הגן בבוץ. ובאמצע יש עץ מאובק שמי שנוגע בו עף מהגן, ויש איזה נחש עלוב מפלסטיק עם תקליט שבור: תאכל אותי, תאכל אותי. לא פלא שרוב הילדים מעדיפים את הגיהנום שבמקלט. שם יש מגלשות, וחזירים, ומכשפות, ומתקנים כמו כף קלע שזורקת אותך בחושך לתוך בריכה עם מים אדומים, יוהו! אין עונש יותר טוב מלהיות בגיהנום. אפילו הילדים הטובים ביותר מתחילים להרביץ אחד לשני כדי להגיע לשם. רק ילד אחד לא מרביץ לאף אחד, לא משנה כמה כולם מרביצים לו, ומספרים לו על נחשי הגומי הצבעוניים שזוחלים בסוכריות בגיהנום. ויום אחד האדמו"ר קורא לו. והילד הזה חוזר עם חתיכה מהזקן של האדמו"ר. והוא מדביק לעצמו ונראה כמו תיש. וכל פעם הוא חוזר עם עוד חתיכה. וכולם חושבים: יו, איזה צדיק, זה יהיה האדמו"ר הבא. זה התקווה של הגן. הגאווה שלנו. ורק אני מקנא ושונא את הילד הזה עד מוות. ויום אחד הילד הזה אוכל מהעץ ועף מהגן.
ואני חוזר הביתה ואבא שלי בוכה, אבל סופסוף הוא שם לב אלי. והוא מושיב אותי על הברכיים ומראה לי את המחשב שהוא לא מרשה לאף אחד לראות, ואסור לנו לספר. ובגלל שאני קטן ולא מבין כלום, הוא מרשה לעצמו לכתוב לפניי. ואני רואה שהעכבר יוצא מהמסך, והוא ממשיך אתו עוד ועוד, עמוק בטריטוריה האפלה שמחוץ למסך. מחפש שם משהו. ואני רואה שהוא גורר משם כל הדרך איזה קובץ, עד לשולחן העבודה, ופותח אותו. ואני חושב שסופסוף הוא אולי יסביר לי למה הוא מלביש אותי בבגדים של ילדה, ומדבר אתי בלשון נקבה. אבל הוא עסוק מדי במכתב שהיה מיועד לילד השני, ועכשיו הוא כבר לא יראה אותו לעולם:
ילדי היקר,
רק תפתח את המחשב שנתתי לך ותראה איזו התעלות. תראה את הנשמות שעלו במחשבה. מה זה מחשבה? מחשב ה'. אם הוא מעלה אותך לזיכרון, אין לך מושג איך זה, פתאום יש לך גישה לאלף משאבים אלוקיים, ואתה רץ רץ רץ לצד כל חיות הקודש. רק בעזרתו נגלה את מלכות ה' בעולם הוירטואלי, איך אין אתר פנוי ממנו. אלוהים בעצמו נקרא המקום, כלומר האתר בארמית. כלומר, חלילה שהוא איזשהו אתר. הוא האתר של העולם, ואין העולם אתרו. איך להסביר לך, ילד? אם היית מוכן פעם אחת לבקר בגיהנום היה לי יותר קל. הוא... הקצפת של הקצפת, הדובדבן שבשמים, שכבה נוספת מעל הרשת - ועליונה מכולן, הרבה מעל לשכבת המשתמשים, שמעליהם שכבת המלאכים, וכו', הרבה מעל התוכן הגבוה ביותר, הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, המקום שהרשת רק שואפת אליו. אם הרשת היא האדמה - הוא השמים. ואנחנו צריכים לחבר ביניהם. איך? בעזרת המזבח.
כתוב: ועשית על הרשת ארבע טבעות נחושת על ארבע קצותיו. ונתת אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה והייתה הרשת עד חצי המזבח. אבל על איזה ארבע קצוות מדובר? יש לרשת זנבות? אפשר לרבע את הרשת? הרי כיום עוד אין כיוונים ברשת, אין מצפן ואין מפה - אין לה בכלל דמות. אין מזרח ומערב, למעלה ולמטה, ראש וזנב. אז אם אתה רוצה להגיע לקצה של הרשת, ולתת קצת אוריינטציה, זה חייב להיות טבעת, כלומר חור. מקום שאליו היא לא מגיעה. ואם אתה רוצה לתת לה קצת פרצוף אז אין פנים בלי חורים. אז אל תזלזל בחורים. אלה הם ארבעת השושבינים, הטבעות שבעזרתן אפשר לתפוס את המלכה, לקדש אותה, ולהביא אותה לזיווג עם המלך. זה לא רק קישוט. והוא מוציא את הראש מהמחשב ומציץ לכל הכיוונים, לראות שאף אחד לא רואה. והוא מכניס את הידיים והרגליים שלו לחורים שנפערו בזקן שלו, ולא עוברות 5 דקות והוא הולך לאיבוד בתוך הזקן שלו. וככל שהוא מנסה לצאת הוא רק מסתבך יותר בתוך עצמו והוא צועק מבפנים: הצילו! בבקשה. אתה שומע? רק אל תגיד לאמא! ואחרי שעתיים כבר שומעים זעקות שבר: הלו? אוי לא. עכשיו אני אמות והמחשב נשאר פתוח! איפה אני? ואחרי שבוע הוא כבר לגמרי הלך לאיבוד, עמוק בפנים, בקושי שומעים אותו. רק המקצב האינסופי של הנחש בחצר מפר את הדממה: תאכל אותי, תאכל אותי. ובסוף, אחרי שגם לנחש נגמרת הבטרייה, שומעים מבפנים זעקה אחרונה, רחוקה, אכזבה של חיים שלמים. מה, זה העולם הבא - זה עולם הרשת? הכל צמר גפן. ענן לבן.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי