קופיקו הגננת
חלמתי שמשה הוא קוף שלא רוצה לרדת מהעץ, וכבר טיפס כזה גבוה שלא רואים אותו. ואנחנו תופסים את ציפורה מהעץ, אבל הוא לא מתפתה. וציפורה מצייצת שמושיקו עושה חיפוש בעולם העליון, יש לו צו והוא עושה שם בלגן. ובמקום לעשות חיפוש לרוחב כמו שאמרתי לו - היא צווחת בקול המעצבן שלה - הקוף הזה עושה חיפוש לעומק. ומכיוון שאין סוף לעלים הוא עדיין תקוע באות הראשונה במילה הראשונה בפסוק הראשון בספר בראשית. לך תדע מה הוא מחשב למצוא שם. גבר טיפוסי! ובלית ברירה אנחנו עושים בננה מזהב, שתנצנץ לו מלמטה, אולי הוא יראה אותה שם למעלה באמצע הלילה. ומייד משה קופץ מכל הענפים ויורד למטה. ואנחנו מחכים עם קסדות מתכוננים לחטוף את מה שהוא ישבור לנו על הראש, ופתאום מאיר את פניו אור לבן - מהכיוון שלי! ואני רואה שהוא בסך הכול מחזיק לפניו מחשב נייד. הוא לא ישבור אותו. והוא מתחיל ללכת אחריי כמו קוף לכל מקום שאני הולך. אפילו לשירותים. ואני מתעצבן עליו: די! אין לך משהו מקורי משלך לעשות? לאשתי אתה גם תבוא? והוא אומר: אני עוקב אחריך כמו בלש. לשון הקודש מגלה. -מה מגלה? -אתה מוכן להיות סמוי שלנו? -תאמין לי, אני מוכן לעשות הכול שתרד לי מהזנב. מקסימום אני אהפוך לסוכן כפול. והקוף מתרגז: תפסיקו לזלזל בנו! הקוף של היום התקדם, גם לנו צריך לתת תורה. כל סיפור גן עדן שלכם, זה בסך הכול הד קדום לזה שהתפתיתם לרדת מהעץ בגלל האגודל, וגורשתם לעד מהג'ונגל. אז איבדתם את הפרווה, נאלצתם להזיע ולאכול מהאדמה, וכשהולכים על שתיים התינוק בקושי יוצא מהאישה. אחר כך גם רצחתם את הבל, הגזע הניאנדרטלי. עכשיו הגיע הזמן שגם לנו יהיה חטא גן עדן משלנו.
והוא לוקח אותי למטה שלהם. ואני נדהם לראות מאות קופים יושבים מול מחשבים, אוכלים אחד את הכינים של השני וגולשים באינטרנט. ורב פקד משה אומר בגאווה: חכה תראה איזה דברי תורה, איזה חידושים יוצאים מבית מדרשינו. והוא מביא איזו קופה יפה וערומה, לפי הלכות צניעות הם עדיין לא צריכים להתלבש, ונצבט לי הלב כשאני חושב על ציפורה. והקופה מדקלמת לי כמו קוף: איך האדם יכול להתפתח להיות מלאך? או אולי אפילו חיית קודש? אולי נלמד זאת מהקוף. איך הוא התפתח להיות אדם? והקופה מתחילה לשיר, ואני מתפחלץ. הטקסט המסורס גנוב בבירור מהקבצים הגנוזים של האדמו"ר, הייתי מזהה את הסגנון מהחלל החיצון. ומה שעוד יותר צורב, שזה ממדריך הטיולים שהוא כתב לגן עדן, בסדרה שהוא לא זכה לסיים, שקראנו לה בצחוק: "לונלי גוד". אפילו לנו הוא לא נתן להציץ בכתבים האלה. מאיפה זה הגיע לקופים האלה? ומאחורי משה עומד קוף עם משקפיים, שלא מחליף אתי מילה אבל כל הזמן מסתכל עליי ולוחש לו באוזן. ואני אומר למשה: הקוף הזה דומה לך, זה אח שלך? והוא אומר: תגיד לי, אדון חוכמולוג, אתה לא מתבייש? אם רק הייתם יודעים מה הורדנו מהעץ. נו, אז אכלתם קצת מעץ הדעת והמוח שלכם גדל, אבל עד היום אתם מתגעגעים לזנב. אתה חושב שזו חכמה גדולה להגדיל ראש על חשבון הזנב? החכמה היא לשמור על הזנב! אבל הקופה הצווחנית לא מוכנה שיפריעו להופעה שלה, ומרימה את קולה הנורא בשירה אדירה, אפשר ממש לדמיין איך המלאכים סותמים את האוזניים עם הכנפיים ונופלים מהשמיים, ואיך האדמו"ר מתהפך בגן עדן עם הפנים למטה:
יש שתי דרכים באבולוציה - שתי דרכים לטייל למעלה - לעולם העליון. שיטוט בעכבר, וחיפוש במקלדת. יש שתי שיטות במודיעין: המרגלים של משה, והמרגלים של יהושע. בראשונה עובדים בקשר עין-יד, ובשנייה מפה לאוזן.
באחת, כל מה שאתה צריך זה להתחיל באחת הדרכים לגן עדן ולעקוב אחריה, כמו קוף. זו הדרך של יעקב, אתה עוקב אחרי אחיך הקוף השעיר. בדרך הזו אסור לך להיות ראשון. אתה לא הבכור, אבל אתה גונב את הבכורה. אתה אולי מתחפש לקוף, אבל אתה לא קוף ממש. אתה צריך רק קצה חוט. רק זנב. ואתה עוקב והולך, והשכינה יכולה להוביל אותך לאט בחושך בתוך העץ למקומות שלא דמיינת, אבל היא כן. אבל בעצם אתה ממשש בחושך, ואתה לא יודע מי נמצאת שם. לאיזה גבר זה לא קרה? עבדת שבע שנים, בלילה אתה מתחתן עם רחל, ובבוקר אתה מגלה שהיא לאה. לסיכום היתרונות והסכנות: אתה צריך רק ללחוץ כדי להיכנס, אבל אתה לא יודע לאן אתה נכנס, הרי העין לא רואה מעבר לקליפה. זה היה חטא המרגלים.
בדרך השנייה אתה הקוף בעצמו. זו הדרך של עשיו. בדרך הזו אתה עושה חיפוש בעץ, כי ציד בפיו, וצריך לדעת איזו מילה לחפש. וכאן חלו שינויים גדולים. פעם כל מה שהיית צריך זה לדעת את השם הנכון לשער הנכון והמלאך הנכון. אבל מאז החורבן בשמים הפרנויה משתוללת. פשוט רעידת אדמה. החליפו את כל הסיסמאות, כל הדרכים, גן עדן הפך למדבר, הנהר הפך להר, צדיקים הפכו לחזירים וחזירים הפכו לצדיקים, וכל המלאכים מתחלפים כל יומיים. לא סומכים על אף אחד. החזיר הקדוש בפאניקה, ובעצם מי יאשים אותו. החכמה המקובלת אומרת שזה היה צריך להיות מישהו מבפנים. כל הצדיקים התפללו שלא יגלו בסוף שזה מישהו משלנו, רק זה חסר. ולכן כיום קשה מאוד לעקוב אחרי המילים שצריך לחפש. פעמים רבות אתה יכול לצאת מזה רק באקראי, וזו דרך יקרה וכואבת מאוד. הרי כשנולדת לך מוטציה היא יכולה להיות המשיח, אבל גם החמור. ויותר גרוע: היא יכולה להיות גם המשיח וגם החמור! הרי לעשיו היה פוטנציאל, אוהו. גם אם רבקה לא ראתה אותו, יצחק ראה. אבל דילוגים וקפיצות באבולוציה זה סכנת נפשות - עומק הנפילה כעומק התהום. אין לך מושג איזה פחד היום להסתובב בשמים. אתה אומר שם, ואתה לא יודע מי יבוא לך. אתה מכניס את היד ולא יודע אם זה פרי או נחש. אתה בדייט עם השכינה, פתאום אתה אומר משהו ונפתח בה עולם שלם, אבל אולי זה פי הגיהנום. אבל אני לא רוצה להפחיד אותך, בני. מפעל חיי היה מיפוי מחדש של השמים. באינספור מסעות, שבהם מתתי אלף פעמים, שירטטתי מפה חדשה של השמים החדשים אחרי החורבן. כמובן, עד כמה שהמצב הנוכחי מאפשר זאת, וכולל את כל הפרטים שחשובים לאדמו"ר המצוי: איפה אוכלים? איפה ישנים? איפה השירותים? איפה אפשר למצוא קוגל טוב באמצע השמים? ואיפה לעזאזל יש מניין בגיהנום?! המדריך הזה הוא החמור שיתניע את המסע שלך, והאתון שתזהיר אותך מהמלאך.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי