מום שמום
חלמתי שאני כבר מסתכל על השעון, והאדמו"ר מעקם את האף כמו מחוג שמתרוצץ בין העיניים, וקורץ לי כיודע סוד: אתה מצייר, נכון?
אני רוצה שתעשה לי ציורי קיר ענקיים של כל התנ"ך בבית הכנסת. לא ח"ו כמו של הנוצרים, במבט מבחוץ. אלא מבפנים, כשאתה מצייר מה שראו הגיבורים, כאילו המצלמה שלך היא העיניים של כל אחת מהדמויות. לדוגמא, אני רוצה את העקידה מנקודת המבט של אברהם מעל הבן שלו, כאילו שאתה אברהם מסתכל עליו מלמעלה, ורואים את החולצה שלך והיד עם הסכין מעל הבן, ומהפנים שלך לא רואים כלום. אולי רק קרע קטן שמשתקף מהסכין. ואני רוצה את העקידה גם מנקודת המבט של המלאך מעל הכתף של אברהם, למשל הוא רואה את הקרחת של אברהם מלמעלה. ואני רוצה גם את המבט של האיל מתוך הסבך. והמבט של יצחק. ואל תרמה לי. אם העיניים של יצחק היו מכוסות ביד של אברהם אז אתה מכסה את העיניים ורוב התמונה שלך מכוסה בחושך ואתה בקושי מציץ בין האצבעות. -ומה עם נקודת המבט של החמור? -יפה. אני רוצה את ההר מלמטה, מהחמור שמחכה כמו חמור ולא רואה כלום חוץ מהר. והכול צריך להיות כמו שזה באמת: תגדל חמור בבית, תיסע איתו להר המוריה, ותצייר שם, לא אכפת לי אם זה לא נראה כמו שזה היה פעם, אלא שזה ייראה כמו שזה באמת. אתה מבין? אם יש שם היום בתים תצייר גם אותם. והדוגמן לעקידה זה הבן שלך. ואם אתה צריך מלאך תבוא אליי. ואני רוצה למשל גם את חטא גן עדן, רגע הקטיפה של הפרי, כשאדם הרכיב את חווה על הכתפיים והיא מנסה ומנסה להגיע עם היד בתוך העץ. מנקודת המבט של אדם, ושל חווה, ושל הנחש שמתחבא בתוך העץ, ושל התפוח. ואם העלים מסתירים אז שיסתירו. אדם מלמטה בקושי רואה את הזרוע של אשתו נכנסת לתוך הסבך, אבל את הרגליים שלה הוא רואה בגדול. וכמובן שהדוגמנית היא הכלה שתהיה לך, אסור לך להסתכל על אישה אחרת. אתם תלכו לעץ והיא צריכה לרכוב לך על הכתפיים כל הציור, שתראה בדיוק מה שאדם ראה! הוא המשיך לברבר כל מיני תוכניות, איך אני אצייר בכל הארץ על קירות, איך כולם יבואו אליו לראות. והתחלתי לחשוב שהוא לגמרי סנילי, שהוא מתבלבל, לא יודע מי אני. ואמרתי: אבל אני לא יודע לצייר, אין לי שום כישרון! והוא הסתכל בזקן שלו מבולבל, כאילו הוא לא בטוח שאני זה אני: אז באיזה תחום אתה, אה? בכל תחום יש לי עבודה! אני והמחשב ביחד מבינים בהכול, הנה תראה מיד. ובפעם הראשונה בחיים ראיתי את זה. הוא פתח את "האינטרנט" הזו שלו. זה היה בימים הראשונים, כשרוב העולם לא ידע מה זה אינטרנט, וזה עוד היה מותר, הרבנים לא שמעו על זה. והוא לקח את העכבר שהיה אז למחשב ביד ואמר לי בפנים מאירות: זנב! ועברה לי מחשבת כפירה, שזה נכון מה שאומרים על האדמו"ר שלנו, הכול נכון. ואני כנראה מנצל את הזקן ומצבו. המחוג של האף שלו כבר הגיע לפה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי