השטריימל הראשון שלי
חלמתי שלפני החתונה נקראתי לראשונה ליחידות אצל האדמו"ר הקודם, "המשיגינע". זה היה סמוך לבלגן בתשעה באב, הבושות שהוא עושה בכל שנה, כל פעם בחדר יולדות אחר, מאז התקלה ברומא לפני 20 שנה. אומרים שהוא שילם אז הון עתק לרופא מומחה, כנראה מהמאפיה, שיסכים ליילד את אשתו בתשעה באב בניתוח קיסרי, כשהיא בחודש השביעי. ובסוף נולדה לו בת. פגה. והלעג שכולנו ספגנו - זכור לי כילד איך חמור קטן מהמניין צחק עליי: יש חולי גוף, חולי רוח, חולי נפש. האדמו"ר שלכם הוא חולה נשמה. והתנפלתי עליו: הוא חולה חיה! הייתי קטן, בקושי הבנתי מה קרה. בטח שלא קישרתי לשמועות על הבן הבכור, שהיה אמור להיות האדמו"ר הבא, והסיפור האחרון האיר אותן באור מבהיל.
ועכשיו עליתי לאוטובוס, ואני בא לשלם, ושוב פעם אני מוצא בארנק גרעינים וצימוקים במקום מטבעות. ולמרות שעוד לא התחתנתי אני חושב: היא שוב עשתה לי את זה. מה זה, רמז, נקמה? מה היא רוצה ממני, מה? שאני אצמיח לה כסף מתוך האדמה? ואני נאלץ לרדת בבושת פנים וללכת. ואני מאחר לאדמו"ר, ורץ בכביש המהיר קילומטרים, לא רצתי מהבר מצווה ויש לי דקירות איומות, ודווקא עכשיו לפני החתונה אני אמות בלי להבין מה זה אישה. ואני נכנס והאדמו"ר הזועף מסתכל עליי מתנשף ומזיע כמו חיה וצועק: ככה צריך להגיע!
והוא ניגש כדרכו ישר לנושא: חתן יקר, בתולדות עם ישראל, לאחר תקופת הראשונים החלה תקופת האחרונים. ועכשיו אנחנו בסוף תקופת אחרוני האחרונים. אז מה כבר יכול לבוא אחריהם, אה? והוא עונה לעצמו כמו ילד: הזנבות! כן, תקופת הזנבות. אבל אני כבר יודע לאן הוא חותר ומבקש ממנו שיגש כבר לעניין. כן בטח, זכר לחורבן. כולם מספרים על האוסף האדיר שהוא מחביא. אפילו הסימניות בכתבים שלו הם זנבות. ואומרים שגם הפאה של האישה, מישהי מיששה, זה לא שיער אדם. והוא מבקש ממני להוציא את השטריימל החדש שלא לבשתי מעולם, ומממש את זכות הזנב הראשון, לוקח את היד ומפשפש עמוק בתוך השטריימל, ותולש משם זנב אחד בשבילו. מזל טוב! ומאחורי הדלת שומעים את התינוקת המסכנה, היא הייתה צריכה לצאת עכשיו לשידוכים, צורחת.
והוא ממהר לחטא את קצה הזנב שנפל בגורלו מהראש שלי, כאילו הוא מצפה לדם. והוא ממשש וממשש אותו ואומר, בוא נראה מה מתאים לשורש נשמתך. והוא ממלא לפניו איזה טופס בכתב החרטומים שלו. הוא כנראה חושב שאין סיכוי שאני אבין מה הוא כותב, אבל שנים בתוך העסק הזה לימדו אותי לקרוא הפוך - מהר יותר מיישר. והוא מרעים בקולו: חתן שלי, יש לך מושג מהו כובד המשימות שהענף שלנו קיבל מלמעלה? ואני מנסה להקל קצת על האווירה ואומר: בקילו או בתפוחים? והוא מחייך: אני רואה שירדת לעומק דעתי. ואני רואה אותו כותב על הדף: תיקון השואה, נפילת האל - השמים החדשים. איקס. לא מתאים. והוא לפתע מסתכל לי בעיניים - ותופס אותי מציץ.
והוא מרעים: מעניין אותך, אה? למה אתה לא שואל? ופתאום כבמטה קסם הוא הופך מצב מקומט לארנב שובב, הזקן הרגזן שלו הופך לפרווה לבנה, העיניים שלו יוצאות מתחת לכובע, והוא ממש קופץ: תראה, לגבי הארץ החדשה - בקשר לזה אני סומך על אחינו היהודים בסוף מערב, אמריקה. שם מכינים את השכינה, המלכות. והוא אומר מילה זרה שמעולם לא שמעתי עד אז. "אינטרנט". והוא פותח את ארון הקודש הקטן - ואני נבהל, משהו זוהר מבפנים - והוא מוריד כיסוי שנראה כמו בגד של ספר תורה, ובמקום ספר - אני רואה שם מחשב עם כתר על הראש. לזקן הזה יש מחשב! ולמחשב שלו יש כיסוי ראש, כיפה שקופה ושחורה כזו מפלסטיק. והוא מלטף את המחשב כאילו הוא היה כלב, שלא לדבר על משהו אחר, ואומר: אנחנו בארץ צריכים להכין משהו אחר. והוא מסביר לי כמו שמדברים לילד מפגר, ולועס את קצה הזקן כמו גזר:
לא צריך להסביר לך שהתורה היא שמקשרת בין הארץ לשמים. ובעולם הישן, איך שהחיבור היה בנוי, אפילו אם זה היה צינור בקליבר של משה רבינו, הוא יכול להיסתם. שומנים מצטברים, עורקים מסתיידים, והתוצאה: חוסר אמינות ותקלות. יותר מזה, רוחב הפס בשידור תמיד יהיה מוגבל. מספיק שאיזה נביא אחד חי בסרט והוא סותם את כל הרשת. לא היתה יתירות, הנפילות הפכו תכופות, מידע הלך לאיבוד, והליכלוך הצטבר בצווארי בקבוק, עד שהכול הפך לפקק אחד גדול. כל מלאך כלומניק שישב על איזו צומת או ברז זניח הפך לאלוהים קטן. שלא לדבר על סיוט האבטחה. תגיד לי, איך צדיק אחד עיוור שמתפלל נגד כיוון התנועה מפיל את כל הרשת? וכולנו יודעים מה קרה בסוף. לכן, בין השמים החדשים לארץ החדשה אנחנו נעבוד אחרת. ביזור! זו המילה האחרונה בעולם הדיבור. מי אמר שנביא צריך לקבל נבואה שלמה שהוא יכול להבין, מהתחלה ועד הסוף? אנחנו נעבוד בחבילות. נחלק כל דבר לחתיכות. הנביא בעצמו לא צריך לפתוח את הנבואה, ולא יוכל לעשות לנו משחקים. הוא כמו מלאך, רק שליח. הוא רק צריך לדעת למי להעביר. ואותו אחד כבר ירכיב את התמונה הכוללת. והתשתית המודרנית שאנחנו בונים, זו כבר לא תהיה תורה גלותית שניתנת באופן חד פעמי במדבר, או אם במקרה במזל יש קליטה. התורה החדשה, תורת ארץ ישראל, זו תהיה תשתית קבועה של תורה לכל העולם, מהמלאכים ועד לגויים. כולל לחיות. אתה קולט איזה יופי? מתכננים אפילו כולל לחיות נשואות! והתורה שאנחנו מתכננים לא תהיה תלוייה מלמעלה, ותכביד על גן עדן. את התוצאות של זה כבר ראינו. להיפך, היא תשמש כפיגומים, ותעזור להחזיק אותו מלמטה, שלא ייפלו עלינו השמים, ובאותה הזדמנות גם תקשור אותו באלף מקומות שלא יוכל לברוח. וכמובן שלא צריך לומר לך שצריך להיזהר בבנייה, הרי ארץ ישראל היא השמים של שאר העולם. דברים שאתה זורק בא"י על הרצפה מישהו במקום אחר מקבל על הראש. בדיוק כמו שהאדמה של גן עדן היא השמים שלנו, ולא היינו רוצים לחטוף איזו פצצה מלמעלה. הרי לימדו אותך שהכול בנוי בשכבות: העולם העליון הוא התיאוריה של העולם התחתון, והעולם הזה הוא התורה של הגיהנום, וכן הלאה. וגם בגן עדן יש תורה. אל תפתח לי עיניים, מה חשבת, שקופצים כמו קופים על העצים? שכל היום משחקים? אולי, אבל יש כללים למשחק. כמו שיש מצוות התלויות בארץ, יש גם מצוות התלויות בשמים, שתלויות מכל מיני עצים בגן. אז גם לגן עדן יש שמים מעליו, שמי השמים, ו -
פתאום הוא נזכר לצנזר את עצמו. והוא מגמגם, ש, ש, ש, הסיווג שלי, אני לא יודע מה זו אישה, ובכלל, אין לי בנים שימשיכו את נשמתי במקרה של תקלה נוספת. והוא מתחבא בתוך הכובע. אבל מהר מאוד מתחילות להציץ החוצה שתי פאות לבנות, ובסוף גם הפה קופץ החוצה, והוא ממשיך לפטפט את עצמו לדעת. אבל אני כבר לא רציתי לשמוע.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי