המקום הכי נמוך בישראל
חלמתי שאני הולך הולך הולך בום נופל לתוך הבור. והבור הזה זה הבור, שמאוד מאוד מתגעגע, כבר אלפי שנים, ליוסף. ובתחתית הבור יש דיון מטכ"ל בין הנחשים לעקרבים. והרמטכ"ל הנחש פורש מפה וזוחל עליה, אבל מכיוון שהוא נחש משקפיים עקום ועיוור, שזוחל על הקיר, המזרח בכלל נמצא כלפי מעלה. והוא מתנפח בחשיבות עצמית וסוקר את המצב: כל המדינה נכבשה. נשאר רק הבור הזה. מכאן אפשר רק לעלות, מכאן אנחנו יוצאים וכובשים את כל העולם. מצד שמאל של ישראל: אדום, אירופה. זו היתה הטעות שלנו שהלכנו לצד של הסטרא אחרא, חשבנו שנוכל לתקן אותו. מצד ימין: ישמעאל, אפריקה. אנחנו כמובן במרכז העולם, באמצע הגוף - המזרח התיכון. אנחנו פרצוף זעיר של כל העולם. מעלינו בבל, ארץ הדעת, שם ניתן התלמוד, ומשם אנחנו יונקים. הדעת היא הצוואר שמחבר בין הראש לגוף, ובין שני צידי הראש, ושם הבעיה - שם צוואר הבקבוק. הפרסים ושות' יושבים על הגרון ולא מאפשרים לשפע לעבור. בתחתית כמובן המערב, אמריקה, פרצוף המלכות. מתחתינו, היה מאבק של שלושת אלפי שנים על היסוד. התחלנו ביוון, משם עבר לרומי, משם לספרד ולאנגליה, שמהם בסוף ינקה המלכות, מה שנקרא אמריקה, צד שמאל שלה באנגלית, וצד ימין בספרדית, שם יהדות ספרד הסתיימה עם גילוי אמריקה. ועיקר היניקה של המלכות היא כיום דרך ניו יורק, העיר היהודית הגדולה בעולם, ועכשיו מתקנים גם את קליפורניה, קצה מערב. מצד שמאל למעלה פרצוף אמא, רוסיה, ממנו יונקת אירופה. מצד ימין למעלה פרצוף אבא, הודו, ולמעלה סין - אריך אנפין, ממנו יונק פרצוף אבא, זה דברים כל כך עליונים שאין לנו עוד השגה בהם. ולמעלה במזרח הרחוק יפן, ארץ השמש העולה, היא הכתר של העולם. והעקרב הצבאי הראשי עוקץ אותו: תסלח לי המפקד, אבל כאן אתה פולש לטריטוריה שלי. החזון איש קבע שיפן זה סוף מערב, ולא סוף מזרח, וקו התאריך היהודי עובר בין יפן וסין. אמנם רבים חלקו עליו, ואני פוסק שזה כל העניין שתחילתן נעוץ בסופן. והרמטכ"ל הנחש מתפתל באי נוחות: תסלח לי אתה, לא הכול אתה יודע. תמונת המודיעין העדכנית, אהם, זה בסיווג גבוה מדי אפילו לפורום מטכ"ל. זה טאבו. והנחש נצמד לעקרב ולוחש ולוחש, וכולם מנסים לשמוע, וכל הג'וקים והמזיקים נדחפים מסביב למפה לראות, היי אתה מסתיר לי, תיזהר שאני לא אדרוך עליך, עושים רעש, ופתאום הנחש לוחש. ששש, ששש, יששש לנו כאן איזה בוגד. אני מריח... מה זה הריח הזה? מרגל קטן ומתוק. יששש פה בבור בנאדם! יוססססף חזר! והנחשים מתנפלים עליי וזוחלים לי בין השערות, מסרקים אותי עוד ועוד, והעקרבים עוקצים אותי בלחיים שיהיה סומק, והג'וקים נתלים בי כמו עגילים, והכינים נכנסות לי לעור וממלאות אותי בנמשים וממשיכות פנימה, והרמטכ"ל צועק: קדימה אל הכפתור האדום! ואני אומר לעצמי שאני לפחות אסתכל למעלה, פעם אחרונה אני אראה את השמיים הכחולים, אולי ירחמו עליי, אולי יבכו עליי, אבל כל מה שאני רואה מולי זה רק בור גדול באמצע השמיים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי