אדם האחרון
חלמתי שהמחשב הנייד נפתח ונסגר נפתח ונסגר, בקושי ברחתי עם היד, הוא רוצה לאכול אותי! אבל אז הוא מתחיל להתעופף בתוך החדר. ואני פותח את החלון ושולח אותו החוצה והוא לא חוזר. ואני אומר לאשתי תקחי את הילדים אנחנו יוצאים מהקופסא. ואני רואה שהבית בראש הר גבוה, ואני אומר לעצמי שזה שלא רואים סימן לציביליזציה לא אומר שהיה מבול, כי אולי אנחנו פשוט בראש הר גבוה. ואנחנו יורדים למטה ורואים שאנחנו בעצם אי, יש דגים על העצים. ואני לא יודע מה לעשות, איך לעשות שהאנושות תשרוד, לחתן את הבת והבנים? ואני כבר רואה שאשתי מסתכלת על הבן הגדול ואני מסתכל על הבת שלי וזה מגעיל אותי. ואני אומר לאשתי שמבחינה גנטית עדיף שרק הילדים יתחתנו אחד עם השני, אבל היא טוענת שעדיף כל הצירופים ושאין לנו המותרות לאבד גנים מיותרים. ואני אומר להפך, אם לא נשמור על מוסר מינימלי, והיא אומרת איזה מינימלי אתה רוצה לחתן את הילדים שלך אחד עם השני? אין לך מושג כמה מחלות גנטיות נוראות, כמה ימותו לנו, למה בכלל צריך להמשיך את האנושות כזה גועל נפש.
וכולם נבוכים אחד מהשני, כל המשפחה מתפרקת, ורק הבן הקטן, האידיוט שלא מבין כלום, עדיין מחייך. ואני מפחד לישון, ימים שלמים ללא שינה, כי אני לא יודע מה יקרה בלילה. והקטן בא אליי, בתמימות הזו שלהם כשהם עוד קטנים: אני אשמור עליך אבא. אבא לך לישון.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי