לתפוס את אלוהים
חלמתי שאני שואל שאלה טפשית בשיעור, וברגע שהיא יוצאת מהפה אני מתבייש בה, ואני מאדים ממש כשאני תופס שיש בה גוון מיני, למרות שבכלל לא התכוונתי. והרבנים אומרים לי לרדת למטה. ואני רואה במעלית שעל הקומה מתחת לקרקע יש מפתח, ואני לא יכול לרדת. ונכנס רב ענק ומרובע למעלית שתופס את כולה בדיוק ומרים אותי לתקרה עם יד אחת, ואני אומר: תודה. והוא שואל: איך אתה מסתדר עם אשתך? כלומר, איך זבוב שחור מסתדר עם פילה לבנה? לא מסתדרים, נכון? בוא, אתה מוזמן. והוא פותח את הדלת ואני מגלה שיש ישיבה למטה מתחת לישיבה. מתחת לישיבת המקובלים יש ישיבת מנודים.
והמקובלים האלה למטה הם מרגלים של מעלה. מיירטים מסרים, אני רואה שמישהו מהם מחזיק ביד מסר מחיות הקודש, ואני מתקרב בשקט להציץ מאחורה, ופתאום הוא מסתובב ואני חוטף סטירה: לא שמעת על ביטחון שדה התפוחים? -מצטער, זה היום הראשון שלי. -היום הראשון, הא? יהי אור זה בדלת הראשונה בסוף המסדרון. והמקובל המקולל שם כל הזמן מדבר על התוכנית הגדולה. אנחנו צריכים לקלקל את התוכנית הגדולה. ואשתי שואלת בלילה: כשאתה אתי על מי אתה חושב, עלי או על השכינה? -חמודה, אתן בעצם אותה אחת. והיא אומרת בקול מאופק, של מי שנפגעה עד עמקי נשמתה: אז אתה חושב עליה?
ולמחרת יש מהומה בישיבה מתחת לאדמה. אחד המקורות הגבוהים ביותר נחשף ונשרף בלילה בעוון העברת חומרים קדושים לאנשים חסרי סיווג רוחני. מסמכים בסיווג קדוש ביותר, שחור מצומצם! הם אומרים לי בקול של בית קברות, ושולחים אותי ברכב עם חלונות שחורים, שמעלה אותי לטיסה עם חלונות שחורים, ולמרות שלפי חישוביי עכשיו יום, כשאני מגרד קצת את הציפוי אני רואה בחוץ כוכבים. ופתאום יש טלטלה עצומה, כל הנוסעים עפים באוויר, המטוס מתרסק. וברגע אחד אני תופס שאני עומד למות תוך שניה, לעזאזל! אני לא אספיק לומר שמע ישראל. אבל הנה כבר סיימתי שמע ישראל, כנראה שזה לוקח יותר זמן למות משחשבתי, והנה דווקא עכשיו אני אמות ולא בשמע ישראל! אז מהר אני אומר שוב שמע ישראל, אבל עוד לא מתתי, אוי, אני יודע איך זה יקרה, זה המזל שלי, בדיוק דווקא עכשיו אני אמות ולא בשמע ישראל, ואני אומר שוב שמע ישראל. כמה זמן לוקח למטוס ליפול? ואני רואה את הבתים קרובים, קרובים, ומכה אדירה, מאוחר מדיי, שמע ישראל! אבל אני לא מת, המטוס נשאר שלם. זה לא הגיוני, משהו לא נכון בשמים. משהו מסריח. כל הסיפור מריח לי כמו ניסיון חיסול.
ואני חוזר לישיבת המקובלים באדמה, שהם מחפשים את אלוהים, והוא מסתתר. והם אומרים לי שפעם הרקיע היה צעיר ומתוח, ואי אפשר היה להסתתר בשמים. היום כשהכול כזה רפוי, לך תמצא אותו בתוך אלפי הקפלים. הוא אף פעם לא נמצא באותו מקום פעמיים, ומשתמש במלאכים חד פעמיים מפלסטיק לבן כדי להעביר הוראות. זה מצוד שלא נגמר, רוב המומחים כבר התייאשו, אבל עוד נמצא אותו, הוא חייב לעשות טעות מתישהו. בנינו מנוע חיפוש מיוחד רק בשבילו. ואני אומר שיש לי הרגשה שהוא מסתתר דווקא במקום אחר, מקום שלא תחפשו אותו בכלל, מקום שאני לא אספר לכם. והם אומרים לי: רק תוביל אותנו בעיניים עצומות, בלי שנדע איפה זה. אנחנו מחפשים את אלוהים כבר הרבה מאוד זמן. אנחנו רק רוצים לשאול אותו כמה שאלות, אנחנו מבטיחים. והם מארגנים צוות מיוחד של אתיופים חרדים שלובשים שטריימלים, שחור על שחור, שרוכבים על המנוע הזה שלהם. ואני מוביל אותם ליעד, וברגע שאני נותן זיהוי הם פתאום שולפים מהשטריימלים כלי נשק שלא ראיתי בחיים - ומחסלים אותו.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי