שלומית
חלמתי. איך שרדתם אחרי הפרידה? אני מקק מצטיין, בונקר. אני אשרוד שואה גרעינית. למדתי לריב, למדתי שמשפחה. וגויים, אני שונא גויים. זה לא היה פעם. כן, שמתי לב ש-. גויים זה מוטיב חוזר בשיחה. איך שרדנו? באמת כל הכבוד לי. אני זוכרת, היית בונקר מהתחלה. נכון, יש רגעים של התגלות. אבל אני לא מרגישה שאני יודעת עליך. כלום. רוב הזוגות לא אוהבים אחרי כמה שנים. מה שמחזיק אותם זה נאמנות, ו- גויים. מאוד רציתי לבכות, מאוד רציתי, אבל. לא הצלחתי. לא יודע, יותר נגיש? חשבתי להיפך. או שאני פשוט פחות מנסָה. נהייתי יותר דתי. מה?? מה שמחזיק, הפחד, היום אנשים לא אוהבים. לעשות דברים מתוך פחד, הכל צריך להיות. מאהבה. סליחה, טונים גבוהים לא מתאימים לקול שלי. היא כל פעם מפוררת אותו, במודע. או שלא במודע. היא. אתה סותר את עצמך, אתה יודע? צריך להילחם בזה, הרומנטיקה. אימללה דורות של אנשים. את מכירה את השנאה, את השנאה? ממש חתן לא שגרתי, אתה. מלא שנאה. גם אתה צריך את הפנטזיה. מה זאת אומרת "מת"? כאילו - אין יותר אנשים בעולם. הכל צריך להיות מתשוקה? פעם - פעם היה דבר כזה - יראת השם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי