האדמו"ר שלא רצה להיות אינסטלטור: תיקון הניאגרה ויצירת הכלים
חלמתי שפעם אחת בערב פסח, ערב הסתלקותו/הדחתו של האדמו"ר הקודם, הוא לקח אותנו למקווה, ובמקום להתפשט הוא התחיל להתלבש, עוד ועוד, בגדים מצחיקים, בהתחלה בגדים מודרניים ואחר כך כל מיני אופנות משונות, עתידניות כאלה, עם חלקים שהוא כנראה גנב מהצעצועים של הילדים, כל מיני כבלים וחוטים שיוצאים מהכובע ומהמכנסיים, ומהבהבים ומצפצפים כמו זנבות שמכשכשים בכלב, והגפיים שלו פרצו בריקוד זר של אותיות מתחלפות, והמילים היו בעברית אבל כאילו בסינית, והוא שר איזה מאמר: אני אומר, אני אומר, אני אומר. ומרוב בגדים הוא גדל וגדל, כבר היה קשה לשמוע אותו בפנים, פחדתי שייחנק, והוא נתן לנו הוראות אחרונות לפסח: אל תתקנו את הכלים שנשברו. תעשו כלים חדשים, לאורות החדשים, הם יורדים! והוא הסתכל לתקרה המסריחה של המקווה, שהיא הרצפה של בית הכנסת, וכולנו הסתכלנו למעלה וחיכינו, אף אחד לא הבין מה הוא רוצה לנו מהחיים, לא קרה כלום, והוא התחיל פשוט לבכות לנו, כמו ליצן שאף אחד לא הבין את הבדיחה שלו: מילא תבזבזו את המים שלנו, אבל אל תבזבזו את השמים שלנו! ואז הוא קפץ, עם כל החשמל, לבוש לתוך המים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי