להגיע בעלינו לשבח
חלמתי שאני חוקר באינקוויזיציה ומביאים לי את הרמב"ם ואומרים לי: תשבור אותו. הוא מוכן להיכנע והוא רק לא יודע איך. ואני צועק עליהם: איך אתם רוצים שאני אענה אותו? תלשתם לו את האוזניים, העיניים, הלשון, הגפיים, ולקחתם את האף למזכרת, את העור שרפתם והוא לא מרגיש כלום. כולם פה אידיוטים! איך הוא יתוודה? ואני לוקח את הביצה המפוחמת הזאת שהיא הרמב"ם הביתה, הוא ממילא לא יכול לברוח. והילדים שלי בועטים בו והוא מתגלגל מחדר לחדר, והם קוראים לו הכדורמב"ם. ואני מביא את אשתי הפרה ואומר לה: תדגרי על הביצה הזו, אולי יבקע ממנה משהו. ואני רואה פתאום שאני כבר מאחר לבית כנסת ולא הספקתי להתקלח, ובדרך אני פוגש מאחר אחר, וזה עוד יותר לא נעים, מי הולך בשעה כזאת? והוא צוחק לי: אתה יודע מה הרמב"ם אמר? שהזמן של המואזין זה הזמן שהולכים למנחה. ואני מתבייש להיכנס לבית הכנסת אפילו מאחורה בשעה כזו, ואני נכנס למחילה מיוחדת וחושב שאני בטח אצא להם שם מהאדמה. הם לא יבינו, הופ! איפה הוא היה פה. ועד שאני יוצא מהחפירה כבר התפילה הסתיימה וכולם הלכו. ואני חוזר הביתה לסעודת שבת, ורואה שאשתי נעלמה, הילדים נעלמו, והביצה שבורה. ואני חושב שאני מכיר את התופעה שהברווז יוצא וקורא ליצור הראשון שהוא רואה אמא והולך אחריו, אבל את התופעה ההפוכה אני לא מכיר. מה אני אגיד בעבודה? איך אני אסביר את זה? אני אגיד שהוא בטח התגלגל והלך לאיבוד במרתפים האינסופיים של האינקוויזיציה, וזה אפילו לא יהיה שקר, הרי רשת המחילות הזאת מתפשטת בלי סוף וכבר מגיעה כמעט לכל בית. ואני מתחיל לחפור לפגוש את המערכת המסועפת הזו מתחת לאדמה, ומתחיל לחפש בפנים את הרמב"ם, רמב"ם, לאן הוא נעלם. ואני מגיע למקום שבו המנהרה הולכת ונהיית צרה, וכמו באבולוציה הפוכה אני חייב לעבור להליכה על ארבע כמו חיה, לזחילה כמו נחש, ובסוף אני מושיט את היד שלי כמו תולעת, ושולח את האצבע כמו שורש שנכנס הכי עמוק, והציפורן גדלה וגדלה כמו אבן, ועדיין לא מגיע לסוף. ואני מבין שהיהדות הגיעה למבוי סתום ומכאן היא רק יכולה לחזור אחורה. ובכל רחבי אירופה הגויים מתאספים בחרבות ולפידים ומקימים שוב ושוב מתוך האדמה קהילות יהודיות משגשגות לתחייה, וכל פעם מחדש היהודים כפויי הטובה הולכים ומתמעטים עד שהאחרונים בהם נודדים למקום אחר. ובסוף הם כולם חוזרים בחזרה למזרח התיכון, ומתאספים באיראן ומוחקים את התלמוד ואח"כ במשך כמה דורות הם מדברים על זה עד שהם שוכחים מה נכתב שם. ואז הם מתאספים בארץ ישראל ומוחקים את המשנה ושוב מדברים עליה כמה דורות עד שגם זה נשכח. והרומאים בונים את בית המקדש והיהודים הורסים אותו ובורחים לבבל, ואחרי שבעים שנה הבבלים שוב בונים את בית המקדש ומעלים את היהודים לארץ ושלמה הורס את בית המקדש ודוד מפצל את ממלכת ישראל לשבטים, ויהושע מפסיק את הכיבוש, בונה מחדש את כל הערים הכנעניות, ומוביל את כל בני ישראל חזרה למדבר. ומשה קם לתחייה ומסובב אותם במדבר 40 שנה, עד שהם מגיעים להר סיני, עושים את העגל ומעלים את לוחות הברית בחזרה לשמיים, ואז משה לוקח אותם בחזרה למצרים ושם הם הופכים את עצמם לעבדים. ויש להם מיעוט טבעי מדהים, ותוך כמה דורות מתוך עם שלם נשארת משפחה אחת, שמתעקשת לחזור לכנען למרות ששם יש רעב ובמצרים יש אוכל. והקריירה של הבן המוצלח במשפחה מתרסקת במהירות פנומנלית, מתפקיד המשנה למלך לתוך בור מלא נחשים, אבל האחים מוציאים אותו משם, וכולם חוזרים ללבן, שם יעקב מתגרש מרחל ואח"כ מלאה, והוא חוזר לארץ ומחזיר את הברכות ליצחק ואת הבכורה לעשיו. ואברהם מקריב איל אבל המלאך שם דווקא את בנו כקורבן על המזבח, ואברהם לוקח את בנו ובורח משם. ובסוף אחרי כמה דיבורים אחרונים עם אלוהים הוא מוצא את עצמו צועד לבד חרנה, בדרך הארוכה בחזרה אל העולם האלילי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי