המלאכים הלבנים, המלאך השחור, והגזענות האפורה: מחקר על מדיניות האפרטהייד בשמיים
חלמתי שהמשיח ברח, וכל המלאכים אומרים: אוי, אני לא מקנא במי שישלם על זה. אבל לאף אחד אין אומץ לומר לאלוהים. וככה זה נמשך ונמרח, עד שכבר ברור שכולם אשמים, שכולם ידעו ואף אחד לא אמר. ויום אחד אלוהים מחליט שהגיע הזמן שיביאו את המשיח. ומשתררת פאניקה, מתחילים חילופי האשמות: אמרתי לכם, אמרתי לכם. מה חשבתם שהרגע הזה לא יגיע? ומלאך גבוה כמו מסילת רכבת לשמים מתכופף כמה אלפי עולמות ואומר: מה שכואב לי זה רק האמון שלו, שבגדנו בו. וכולם מבואסים רצח ורק השטן הקטן, שקוראים לו ישראל, כל הזמן מתגלגל בין הרגליים של המלאכים וצוחק גיחי גיחי, צוחק גיחי גיחי. וכולם בקושי מתאפקים למחוץ אותו, רק שמפחדים שהשטן הקטן יותר מסוכן מהשטן הגדול. ויש מלאך אחד שקוראים לו המלאך המלוכלך. לא רוצה להתגלח, לא רוצה להתקלח. ולא משנה כמה מדליקים את הדוד, מחממים עוד ועוד באש הגיהנום, הוא עדיין אומר שהמים קרים לו, שהוא עשוי מאש אוכלה וזה קררר, בררר. אבל כולם יודעים שזה בגלל שהוא פוחד שהוא יכבה. והמלאכים האחרים קוראים לו המלאך המסריח, הנה בא המלאך המסריח, הרחתי אותך מסוף העולם, אתה מסריח את כל העולמות, הצטבר עליו ליכלוך של אלפי שנים שהוא כבר שחור, נזרוק אותו לבור. והוא מלא פטריות, טפילים רוחניים מתחת לבית השחי, שכל פעם שהוא מרים את הכנפיים לעוף חייבים לסתום את האף, אי אפשר לנשום, ולכן כבר לא רוצים לתת לו שליחויות העיקר לא להריח את זה. ויש מלאך אחד שהוא קוף, כלומר, כמו שיש לאנשים מלאכים, גם יש קופים מאוד אינטלגנטיים, שאפילו יודעים כמה משניות, ואי אפשר לא לתת להם מלאך. אבל המלאכים האלה הם כמו קופים בעצים של גן עדן, לא יודעים לעוף רק קופצים בזנב מעץ לעץ. ואחד הקופים האידיוטים האלה אומר: אולי זו היתה טעות לתת לבני האדם משיח, אולי אנחנו צריכים לתת לקופים משיח שהוא קוף. והקופים האלה מתחילים להתלחש שהנה, סוף סוף נראה למלאכים האלה מי יותר חכם, הוא-הא, מה קרה, והם לא מבינים איזה אסון, שהם רק מחמירים את המצב. הוא כבר חמור. ויש בין הקופים איזה גורילה אחד שהוא יותר אינטליגנטי, ואפילו לובש משקפיים עבות מאוד שהוא גנב לאחד הצדיקים הזקנים בגן, איזה סבא סנילי שהגיע ל120, וכבר ממילא חצי עיוור ובקושי הבין איפה הוא נמצא. והוא גם מתפאר בזה שהוא טעם מעץ הדעת, אבל לא רוצה לגלות לשאר הקופים איפה זה. סתם לא טעים, הוא מפטיר לכל הקנאים שמסביב. והקוף הזה אומר: חכם כמוך לא יכול להביא את המשיח. נראה לך שהמשיח יבוא על חמור עם משקפיים? חיחי, באמת הצליחו לעבוד עליך שהמשיח הוא בנאדם? הוא ספר! והחמור נושא הספרים. לכן נכתוב ספר על חמורים.
אתון יקרה, את כבר ערה, מזמן שכחת, ורק אני עוד חולם. לא צריך לכסות פאה במטפחת, כי הדומם הוא אילם. השרץ הוכשר בדיני שמים, והומלח בדיני אדם, כי חלפו עברו הימים והמים, והאדמה קיבלה את הדם. ורק אני אזכור. איך שחמור נשאר חמור. חוץ מזה הוא חמוד? יש מצב שאת מעבירה אותו הלאה? האמת שאני מעריצה אותך על זה, תמיד יש איזה דפקט. אבא שלי נחנק כשסיפרתי לו. שתביני איזה צרות מטרידות אותי. יותר מבסדר, תעשה את כל ההתלבטויות בתוך עצמך. אם אתה רוצה אל תשפיל אותי, בלעם. ערה?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי