חברותא מעולם אחר
חלמתי שאני פוגש חייזר חרדי עם שטריימל ירוק, והוא זוחל על הבמה בבית הכנסת, אבל לא נותנים לו עלייה אפילו שהוא אורח מרחוק, מביישים אותו שהוא לא ישראל. והוא מתחיל לעשות מהומה, שבימות המשיח יש עלייה שמינית, יום שמיני בשבוע, שהוא יעלה בה, ושבעולם הבא יש אפילו יום עשירי, כי בעולם שלהם יש שתי שמשות, ושם מתגשמת הנבואה שאור הלבנה הוא כאור החמה. והוא נעלב עד עמקי נשמתו, או כל דבר אחר שיש להם בפנים: מה, אני גוי? אתם יודעים שבברית מילה שלי, אצלנו אין אברי רבייה, כורתים חלק מהמוח? וההלכה, יש לכם מושג כמה הלכות התפתחו במשך מיליוני שנים? והרדיפות, אצלנו היו שואות של 99%! וכל העמידה במוסף הוא מתנדנד כמו תולעת לאלף זוויות, בחיי שזה מצחיק עד דמעות, כמו לולב שבלע רקדנית בטן. ומרוב ניענועים והתלהבות והשתחוויות לאלף מקומות קדושים בגלקסיה - הוא מתחיל לדפוק את הראש ברצפה כמו קפיץ משוגע, קדימה אחורה זהירות על המנורה, ואני רואה איך האנשים מתקשים שלא להתפוצץ מצחוק, קוברים את עצמם בסידור, מאדימים, נחנקים, נושכים את הלשון, חלק משתין במכנסיים, ואני מתפלל שהוא לא ישים לב, כל כך כל כך לא נעים, אף אחד לא מתרכז בתפילה, ופתאום מפר את הדממה קול תרועה רמה שמישהו מנסה לחנוק, ונכבדי הקהל מתחילים לאבד שליטה ולהתפתל תוך מאמץ עילאי להמשיך ולעמוד כמו מקל, וזה רק יותר מצחיק, יוצאים מהם גזים משונים, זה פשוט הורג, ובסוף גם הרבנים כבר לא מסוגלים להתאפק, הם פשוט נקרעים, ומתחילים ליפול על הרצפה, אחד אחרי השני, מתפקעים. בקיצור, ביזיון למין האנושי. ואחרי התפילה הוא עומד לבד ולאף אחד לא נעים להזמין אותו הביתה לסעודת שבת, אף אחד לא ניגש אפילו לומר שבת שלום. גועל נפש. ובסוף אין ברירה ואני נאלץ להזמין אותו אלינו, למרות שהוא יראה את הכול, מופת לבית יהודי.
והוא מסביר לי בדרך שאצלם התנ"ך ממשיך בסיפור גן עדן בסיפור של נחש הראשון, הוא הגיבור שנענש, ואיזה ילדים נולדו לו, עשרה דורות של נחשים, ושהם הצאצאים של התולעים ההם. כלומר, הוא רואה שאני חושש, אל תדאג אני לא אנשוך אותך. והוא מספר שהאבות שלהם הם נחשים דקדושה. כשאמרו לאביהם לך לך מארצך זה מסע קצת יותר ארוך מאצלנו, הוא מגחך, והמצווה הכי קשה אצלם זה לעלות לרגל. וכל הזמן יש לי הרגשה שהוא קורא מחשבות, כי אני לא נאלץ לדבר, והוא כבר מבין אותי. ואני מבין שהוא יהיה החברותא האמיתית היחידה שלי, ומתחיל להכין אותו למה שצפוי אצלנו, והוא מייד מייעץ לי, כמי שיודע על מה אני מדבר, מניסיונו הבין כוכבי: אצלכם האיש עשוי מעפר והאישה עשויה מאיש. אז אם האיש גבוה מעפר האישה עשויה מדבר גבוה מהאיש, ואם הוא נחות מעפר גם היא נחותה ממנו. והיחס שלך לאדמה מקרין גם על היחס שלך לכוכבים אחרים. צריך היה לשלוח אסטרונאוט צדיק ללבנה, שזה שם מכובס לשכינה. צעד קטן לאדם, צעד גדול לאלוקות. ובמקום זה שלחתם גוי, שדרך עליה כמו עפר, וקרא לה ירח, כמו איזה גבר קירח. לנו יש הכול, כולל תוכנית חלל דתית, בראשות אדמו"רנאוט. -אבל חבר! אין בכלל אפשרות למסע לירח, מי שינסה ייתקל בגלגלים! להיפך, הגאולה תבוא כשהחמה והלבנה ייפגשו. לכן צריך דווקא לדחוף את הירח לתוך השמש, שתישרף. והדרך היחידה היא להרחיק מאוד ולהטות אסטרואיד, אם הוא מספיק רחוק בזמן, מספיק שאני אתן לו מכה קטנה עם האצבע בכיוון הנכון, והוא יתנגש עם הירח, ויעיף אותו לכיוון השמש. כמו ביליארד של כוכבים. לכן צריך להטות אותו כבר עכשיו. -אהם, קצת לא ברור לי רק איך זה מסתדר עם ההלכה. -ולגבי מה שאמרת מקודם. ההפסד זה לא שאתה מפסיד את הבחורה, בחורות זה זבל, ההפסד זה מה שהיא עשתה לך: בחורות זה זבל. -אהם, ומה הרב שלך אומר על זה? -אתה יודע, בתחילת הנישואים הלכתי לרב והוא אמר לי: אישה לבד זה צרה צרורה, אישה וילד מבטלים אחד את השני, כמו מינוס ופלוס. -טוב, נראה לי שאני צריך ללכת. -חכה, רק אחר כך הבנתי שאני המינוס. -טוב, אני חייב לטוס. -אתה שומע, כולם חושבים שיש אלוהים מצד אחד ושטן מצד שני, צדיק מצד אחד ורשע מצד שני. אני הבנתי ששניהם בצד אחד - ואני בצד השני.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי