לא בן אדם
חלמתי שאיוב כותב שמעל לטוב ולרע אין אמת ושקר, אלא יש כיוון: ימין או שמאל. ואני חוזר מהישיבה ואשתי צועקת עלי בלחש, הילדים בחוץ שלא ישמעו, שאני לא בנאדם. אם היא הייתה יודעת מי אני היא לא הייתה מביאה אתי ילדים. ואני פתאום מסתכל אחורה ורואה שהדלת פתוחה ואחד הילדים מסתכל. ולמחרת מודיעים לנו שהבן הגדול, שהוא כבר בר מצווה, תלה את עצמו עם התפילין של ראש בפנימייה. ואחר כך משהו מתחיל להסריח מתוך ארון הקודש, ומגלים שהבן השני בתוך ספר תורה, גלל את הספר על עצמו כמו שטיח ונחנק בתוכו, ובשארית כוחותיו הלך עם הרגליים הקטנות שלו, שהיו מחוץ לספר, ונעל את עצמו בארון. והילד הבא הטביע את עצמו בתוך נטלה, באנו ליטול ידיים בבוקר וראינו שהוא ישן עם הראש בתוך הנטלה. והילד הקטן בלע את המזוזה כשהוא נישק אותה, ונחנק. וכך הלאה. נשאר רק התינוק, שלא יכול לעשות כלום, ואני מפסיק לישון כדי לשמור עליו שהוא לא יחנק בעריסה. ולחרדתי אני מגלה שהוא כבר לומד לתפוס בידיים, ומנסה לתלות את עצמו עם המובייל, שנקום בבוקר ונראה אותו מסתובב מעל הלול, והוא כל הזמן מנסה לכבות את המתקן להתראה על הפסקת נשימה, הבייבי-סנס. ויש לי חשד, משהו לא הגיוני. אני מבקש מאשתי ללחוש עליי שוב, והיא לא רוצה, ואני מאוד משתדל לעצבן אותה והיא לא מוכנה להתרגז יותר, לא מוכנה לצעוק יותר, אפילו לא בלחש. ובסוף אני שומע אותה לוחשת לתינוק. ואני רץ לדלת - ידעתי ! אי אפשר לשמוע מכאן מילה. אבל התינוק שומע מצויין.
אם את מבינה שאני לא מנהל חשבונות, ומבקשת ממני להיות מנהל חשבונות, אז אני יכול להיות מנהל חשבונות. אבל את לא מבינה. אני לא מנהל חשבונות. -אתה כל הזמן מנהל חשבונות. לבזבז את הכישרון שלך זה פשע. -אבל מי הפושע? ובלילה אני אומר ל-ת': את הרי בסדר. זוכרת איך אמרת שיש פסוק אחד שאת תמיד משתדלת לשמור? ידינו לא שפכו את הדם הזה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי