זיו השכינה
חלמתי שהגיע אלול בשנה האחרונה של האלף השביעי והמשיח עוד לא בא, ואפשר לחתוך את האוויר בסכין: כולם יודעים שזו ההזדמנות האחרונה. באותה תקופה החמור כבר חיה נכחדת, אבל משיחים יש בלי סוף, פשוט בדיחה, והרשעים לא מתאפקים מלכתוב בכותרות הראשיות - הסוף של היהדות, הפלופ הגדול בהיסטוריה, תום עידן המשיחיות, ומגדיל לעשות עיתון "פי האתון" שיוצא בכותרת ראשית מרושעת ביום האחרון: איפה החמור? והנה הגיע כבר האלף השמיני, המשיח לא הגיע, המקדש לא נבנה, העולם לא נחרב, השמים לא נפלו לאדמה, הארץ לא התעופפה לרקיע, לא קרה כלום! ואמרו שכל יום של אלוהים הוא אלף שנה. לפי זה הגיע הזמן לעשות לאלוהים ברית מילה. במקום מתן תורה - מתו תורה. נחתך לו הקצה של ה-ו סופית. והם באים אליו עם חרב גדולה, חרב רוחנית, והוא מתעורר ואומר: אוי נרדמתי, מה קרה, לא באתי כי נרדמתי בטעות כי הייתי מת מעייפות, לא ישנתי כל הלילה - וכבר אתם באים אליי, מה קרה, כאילו חסר לי משהו קטו
והיא לא מספרת לי: בן או בת?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי