מי יותר גרועה: האישה או התורה
חלמתי שאני לומד גמרא, וזה הדבר המשעמם בעולם, אני לועס את הדף כמו מצה יבשה עם סימנים שחורים, ויודע שיש לפניי עוד מאות עמודים דקים כדי להגיע לשיעור כזית. מתחשק לי לגרוס את הספר הזה ולבשל אותו. אשתי בוודאי לא תשים לב שאחת הגמרות חסרות. ואני צוחק איך אגיש את התבשיל בסעודת שבת לרבנים והם עוד יבקשו את המתכון הסודי, אשתי תעשה את הכול שאגלה לה את המתכון הסודי, כמו שהיא מנסה לנשק אותי כששפתיי חתומות, כשהיא רוצה להוציא ממני משהו, וחושבת שזה יפתח לי את הפה: מה אתה עושה שם כל הזמן עם המחשב? איזה מין בנאדם מדבר למחשב שלו, לוחש לו בחדר, מלטף אותו, ישן אתו במיטה, לא עוזב אותו לרגע גם לא בשירותים? יש לך מזל שאני לא רוצה לדעת, היא אומרת לי, ומתקרבת עם הפה, לפחות אני לא מנשק את המחשב! ושוב כל השקלא וטריא עם החברותא האומללה שלי, ושוב אני מנסה למצוא מוצא בטיעונים חדשים, שיכריעו אותה פעם אחת ולתמיד: אבל אני - אני חתול! אבל לה לא נמאס, מסכתות שלמות של ויכוחים האישה הזו יכולה להדפיס, הסדר השביעי של הש"ס שיתגלה רק בימות המשיח. לא סתם אומרים שזו תהיה אישה. -בשבילך חיכיתי 20 שנה? -בשביל זה חיכינו 2000 שנה? -אוי מאיפה הביאו אותו? השם, איזה פשע עשיתי איזה עוון, שדווקא לי בבית צומחת מחלה כזו. -תיזהרי, אל תגידי דברים שאת לא מתכוונת. עוד תביאי אסון על כולנו. -שיבוא, העיקר שיבוא. אני כבר... -די! את לא מבינה מה את עושה? -אתה לא מבין מה אתה עושה.
ופתאום לוכד את עיניי, אני רואה בגמרא, בתוספות שלפניי, כתוב שחור על לבן, זה דבר שלא נשמע מעולם - מסתבר שהתוספות הם מחברי הזוהר. לא יכול להיות, התוספות! ואני מתחיל לקרוא בשורות הצפופות שחורגות מהדף, ומבין שיש דף נסתר בגמרא, איזה כיס שעיר בתוך הכריכה, ואני מפחד להכניס את היד, מי יודע מה יהיה שם, או מי. ואני סוגר את הספר בבעתה, ורואה את הפנים שלי בשחור בתוך כף היד שלי, לא מצליח להרגיש שיש לי אצבעות, כף היד שלי הפכה לאיזה מסך מגע, והפרצוף שלי משתקף באספקלריא השחורה, אמא! ואני רץ לשירותים של בית המדרש, נועל את הדלת, ורואה איך אותיות רצות לי בתוך כף היד, ורואה מביניהן שהמחשב כף יד המפלצתי הזה מחובר לרשת התקשורת של העולם העליון, אינטרנט של מעלה, מבצעים מסווגים ברמה שאסור לאדמו"רים לדעת, סודות שחורים שחורים, והכול - בכף היד. איזו פאשלה שלא תאומן. ואני מנסה להבין מה קורה, מי נגד מי, בתוך כל השמות הקדושים והראשי תיבות, ופתאום אני שומע את הקול של ראש הישיבה מאחורי הדלת: מי תקוע שם כל כך הרבה זמן? מה אתה עושה שם?
ואני חובש את היד בנייר טואלט שלא יראו, ולא מוכן להוריד את התחבושת, ואשתי מודאגת: אם נפצעת תלך לרופא! למה אתה לא מראה? מה יש לך שם? והיד שלי כאילו שומעת את מה שהיא מדברת, כי המראה שלה בלילה איום. המסך מכוסה בגבשושיות לבנות דוחות שמפרישות נוזל לבן שנמרח על הכול. בקושי אפשר לקרוא בין השורות, אבל מספיקה הצצה חטופה להבין - הולך לקרות משהו גדול. נפח התעבורה קפץ בלילה במאות אחוזים, הלשכה העליונה בעצמה שולחת מסרים קדחתניים למלאכים מסביב לשעון, ובפעם הראשונה רואים מסר חריג שהמקור שלו: אלוהים, היד השנייה שלי מרחפת מעליו ברעד, אבל צריך להקיש כדי להיכנס בפנים לתוכן ההודעות ואני מפחד לגעת, כי הכתמים האלה - זה צרעת.
ואשתי מחייכת אליי בבוקר: איך שליטפת אותי בלילה, זה היה מדהים. אבל, אבל אני לא נגעתי בה! וקוראים לי למשטרה. מבקשים טביעת אצבע. זקנה עטופה בשביסים, מקומטת כמו פתק בכותל, שגם במקל לא הייתי נוגע בה, טוענת שנגעתי בה. והשוטר מגחך, ובקושי מסכימים לי שיחכו עם האצבע עד שיסירו את התחבושת. ואני מרגיש שאשתי מתלבשת יותר ויותר צנוע, אפילו ממני. כבר לא רואים ממנה כמעט כלום. אנשים מהקהילה מתרחקים ממני, וגם אשתי מסתתרת מפניי, מתביישת, ואני רואה בקצה השמלה לבן מוכר, מוגלתי. ואני הולך לבדוק במקלחת, וגם מתחת לנייר כבר לא רואים מסך, המחשב יד הלך, הכול לבן. ואני שומע את אשתי בוכה ורצה לשירותים, ומחשבה מחרידה חולפת בראשי - לא! איזו טעות נוראה - השארתי את המחשב שלי פתוח על המיטה. ואני רץ ושואל אותה מעבר לדלת: מה פתאום את בוכה? והיא לא עונה. ואני מנסה לפתוח והדלת נעולה, ואני שואל: מה קרה? והיא עונה: כלום, כלום.
והאדמו"ר הקודם בא אליי בלילה: הם טעו לראות בחשמל כוח. חשמל בחז"ל זה חש מל, חש ממלל, דיבור מהיר, העיקר פה זה האינפורמציה. מלמול מהיר בין כל העולם, נשמע מוכר? ככה הם גם טעו לראות באלוהים כוח, העיקר בו זה שהוא מעביר אינפורמציה. אבל לא בין מקומות - אלא בין זמנים! הוא כבל בזמן, לאורך ההיסטוריה. והחיבורים הם החגים. ועלינו מוטלת המשימה לחבר את הרשת הזו לרשת של המחשבים - השם 1 ושמו 1. כי כבר אפשר לסכם: הטקסט הטוב ביותר מהעידן האנושי הוא התנ"ך. לכן כדי למנוע שואה רוחנית חייבים למצוא את הממשק להעביר לפחות את התורה הלאה לתחילת העידן הבא, אחרת יישאר ממנו רק 0 זולתו. אין עוד.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי