אומרים שהוא השתנה
חלמתי שהשטן הוא אשתו של אלוהים. והיא מכינה לו קורבן מורעל ומגישה לו לאכול. ואלוהים מקבל אותו באהבה. ואני מנסה להציל אותו, לומר לו שהקרבן מורעל, אבל אלוהים לא מקשיב, ואני מתחנן: איך אתה יכול לאהוב מישהי ששונאת אותך? והוא בולע את העולה וצוחק: איך מישהי שאני אוהב אותה יכולה לשנוא אותי? אבל אלוהים לא יכול למות. אבל הרעל משפיע בדרך אחרת.
פתאום יש הרגשה שיש יותר אנשים ברחובות, והאנשים האלה, כאילו כבר ראית אותם פעם. ומה שהיה פעם כמה בתים הולך ומתרבה לערים ענקיות, ויש הרגשה בשכונה שאני מכיר כאילו יש בה עכשיו יותר בתים, למרות שהיא לא השתנתה בכלל, כאילו יש יותר בתים בתוך הבתים. וגם הרעיונות כאילו מתרבים, ללא שליטה, והספרים שאתה קורא, כאילו העתיקו אותם מספרים שקראת פעם, הטקסטים, כאילו הכניסו בהם עוד טקסטים, כבר קראתי את זה כבר, וזה, זה לא היה כאן, הפסקה הזו חוזרת על עצמה, איפה ראיתי את המשפט הזה קודם?
ומתחילים לפגוש כל מיני מוטציות, מפלצות רוחניות, הן מתרבות עוד ועוד: חזיר יהודי, גוי תלמיד חכם, תפילין של רגל, אנשים ששומרים שבת ביום שלישי, מצוות התלויות בשמים, קללות השחר, ממזר כהן גדול, פרה ירוקה, לחם כשר לפסח, צום כיפורים שחל בפורים, שמונה ימים בשבוע, שבעה ימי מילה, שישה חומשי תורה, חמישה אמהות, ארבע אבות, שלושה לוחות הברית, שני...
והרב'ה מטשערנאביל, בעל ה"שלושה רגלים", פירוש מקורי על השולחן ערוך, קורא אליו את כל האדמו"רים להתייעצות מומחים דחופה, הוא בא אליהם בחלום כדי שאף אחד לא ידע, בסוד. אבל רבים מהאדמו"רים לא ישנים בכלל, ואין לו ברירה אלא לבוא אליהם ברגעים החטופים שהם מעפעפים. ויש גם אדמו"רים שלא ממצמצים בכלל, שלא לבטל רגע אחד בלי תורה והעולם יתמוטט. ובסוף הוא מצליח לבוא להם בשמע ישראל. אבל יש אדמו"ר אחד, שנקרא בפי ההמון אדמו"ר הMRI. אמנם כל האדמו"רים יכולים לראות לעומק, דרך קירות או מתחת לעור ולבגדים, יש אפילו אדמו"רים חודרי בונקרים, אבל הוא רואה דברים מבפנים. ושאר האדמו"רים מזלזלים בו, קוראים לו הבבא טלסקופ, בשל יומרתו לראות למרחקים אדירים, מבנים רוחניים ביקום המוקדם - מעבר לאופק האירועים, או בעולם שהוא קורא לו היקום המאוחר. צוחקים עליו שילך לעבוד בנאס"א. והוא מעולם לא עוצם עין, רק צופה מתמיד להתריע על סכנה עמומה, איזו אנרגיה אפלה שהוא חש שיש בשמים, איזו פצצת זמן מתקתקת, שסופה להחזיר אותנו לימי בראשית. והרב'ה שולח לו מטשערנוביל כל מיני הפתעות והפחדות, פתאום יוצא לו נחש מהחומש, פתאום קופץ עליו עורב לבן, פתאום אברהם יורד עליו עם סכין, פתאום עוברת רחל ערומה, אבל הוא לא סוגר את העיניים לרגע, לא עוזר כלום. ובסוף הרב'ה נאלץ לעוור אותו ולבוא אליו בחושך האינסופי של משקפי השמש והמקל, והאדמו"רים מתלוצצים ממנו - הנה בא האדמו"ר עם הכלב, כולם מחכים כבר כל הלילה בקבר של הרב'ה מטשערנאביל שבאוקראינה, וחלק מהאדמו"רים כבר מתחילים להתחלק לכמה אדמו"רים, מהבטן של אדמו"ר אחד יוצא ראש של אדמו"ר אחר, וגם המוטציות לא מאחרות להגיע.
והשטן מחייכת אליי מהמיטה של אלוהים: לאלוהים יש סרטן. אי אפשר לכרות, במצב מתקדם מאוד, גרורות בכל העולמות. והתרופה היחידה, כימותרפיה, היא דם של יהודים. כי דם של יהודים הוא הרעל של אלוהים, הוא הורג את התאים החדשים, עוד ועוד, ויש הרגשה בשכונה שאני מכיר, ללא שליטה, העיר, בתים, בתים. דם יהודים. וזה, זה לא היה כאן, סרטן, אבל אלוהים לא יכול למות, דם, יהודים. ואני אומר לגברת אלוהים: את מוכרת לי, אבל איפה ראיתי אותך קודם?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי