דפיקה
חלמתי שהלילה בא והעכברוש מת מפחד. אשתו תכף חוזרת והוא לא עשה כלום כל היום. יש לו רק עוד כמה דקות אחרונות. הוא חושב. זה לא סוף העולם. כמו שאני מפחד מאשתי ככה כולם מפחדים מהמלך. עוד מעט הוא חוזר מהגלות ולא עשו כלום. ואז חולף במוחו העכברי הירהור כפירה: לכן הם מעדיפים שהוא לא יחזור. ופתאום המלך דופק בדלת! זו לא הדפיקה של אשתו, והוא מסתכל בחור של הדלת, ורואה שחור בעיניים, וכבר המפתח מסתובב מבחוץ בחור, ואין לו לאן לברוח בדירת החדר, הוא בורח לשירותים. והמלך נכנס לבית, ומיד צריך לשירותים, והוא מתחבא מהר מאחורי האסלה. הוא חושב. זה לא הסוף. יש לך עוד הזדמנות לעשות משהו, משהו קטן, אתה יכול לכתוב שיר בראש. אני חושב/כל היום במחשב/בין העכבר לראש/אני לא עכבר אני ראש, הוא מצייץ מרוב התלהבות הוא שוכח את הראש. אבל המלכה בבית, הוא לא ידע אבל המלכה בבית, והיא נבהלת וקופצת על השולחן: תהרוג אותו, תהרוג אותו! והמלך קופץ לו על הראש ולרגע אחד בחייו, הרגע האחרון, הוא חושב, המלך הוא הכתר. והמלך אומר: הגעתי הביתה, הכול מלוכלך, יש עכברוש בשירותים, אבל אתן לך עוד הזדמנות. אני אתחבא בשירותים, את תנקי הכול ונשחק שחזרתי בהפתעה. ככלות הכל - זה סוף העולם. איזה מלך! חושב העכברוש המעוך, ומתחיל סוף סוף לכתוב. פתאום האישה דופקת בדלת!
← הוצאה לחושך
חלום אקראי