ויחבש את חמורו
חלמתי שיש איזה צדיק שמפורסם בזה שהוא מעולם לא מוריד את השטריימל מהראש, אפילו לא במקלחת או במיטה. והוא סובל יסורים נוראיים, החממה המזיעה תמיד היא בית גידול לפטריות שלא מהעולם הזה, קשקשים עצומים, עובש, טפילים שאי אפשר לתאר, התפתחו שם צורות חיים ייחודיות, סביבת גידול סגורה, מערכת אקולוגית שלמה. וכל רגע שהוא לובש את השטריימל זו מסירות נפש עצומה לשם יתברך, בגלל הגירוד האיום בכל רגע ורגע, ניסיון מתמיד - להוריד רק לשנייה אחת ולגרד. והוא כובש את יצרו ולא מתפתה. ככה מספרים החסידים בעיירה, אבל אני חושב שאם כך, הרי אף אחד לא יודע מה יש לו באמת מתחת לשטריימל - הרי אף אחד לא ראה את הראש שלו מעולם! ואני נשאר אחרי התפילה, כולם כבר הולכים, העגלונים האחרונים יצאו עם הסוסים, והוא עדיין עם הראש בסידור, ורק אני והוא לבד בבית הכנסת. והוא רואה אותי מתקרב אליו. והוא מבין מהעיניים שלי. והוא מתחיל לצחוק: אני יודע מה אתה הולך לעשות, אבל תיזהר, אתה טועה. זה לא שטריימל מת. השועלים חיים, רק הזנבות שלהם בחוץ, ובפנים הראשים שלהם זה המוח שלי, כל החכמה של השועלים. ואני ממשיך להתקרב, והוא מבין שהוא לא ימלט ממני, והוא מתחיל להתוודות: זה מחובר לראש, ככה נולדתי, מוטציה נדירה, אי אפשר להסיר אותו בניתוח בלי שאני אמות, הוא מחובר ישירות למוח, אני לא צדיק, אבל אתה תהרוג אותי! ואני כבר נוגע בו, והוא מתחנן ממש, בפאניקה, בוכה: אני אגלה לך את הסוד שאף אחד לא יודע! השטריימל הקדוש הזה הוא לא סתם שטריימל, הוא השטריימל של המשיח! הוא עובר אצלנו במשפחה מדורי דורות, השטריימל הזה מתאים רק למוח מיוחד מאוד. אתה יודע מה יצא אם ישימו בתוך זנב של שועל ראש של חמור? אסור אסור שהשטריימל הזה יגיע לראש הלא נכון, אין לך מושג, מה יקרה לעולם אם חלילה השטריימל הזה...ופתאום אני חוטף את השטריימל ובורח אתו החוצה, ומאחור אני שומע זעקה נוראה נוראה, מעומק הנפש, זעקה כמו של מישהו שרצחו אותו, ואני מזדעזע כולי: אוי מה עשיתי? איך יכולתי לעשות למישהו דבר כזה? ומחוץ לבית הכנסת מחכה לי החמור שלי קשור, בראש מורכן, מסתכל עליי. ואני מתקרב עם השטריימל לחמור, ואני
ת', אני כבר לא אותו אחד. לא ממני את צריכה לבקש סליחה, אלא ממנו. זרוק מחוק בתוך איזה בית בתוך איזו עיר, והנקמה שאני במיטה, כותב ולא שוכב, ואף אחד לא יודע איזה הפסד זה. מאה אפס.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי